תיקון 3 לחוק החוזים: כשלשון החוזה חוזרת להכריע

ביום 5 בינואר 2026 התקבל בכנסת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ו-2026, שפורסם בספר החוקים ביום 7 בינואר 2026. התיקון מחליף את סעיף 25(א) לחוק — הסעיף המסדיר את פרשנות החוזה — ומסמן את הניסיון החקיקתי השני, והנחרץ מקודמו, לצמצם את הלכת אפרופים. עבור מנסחי חוזים מדובר בשינוי מעשי מיידי: בחוזה עסקי, מה שכתוב בחוזה הוא שיכריע.

הרקע: שלושים שנות מחלוקת

בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ קבע הנשיא אהרן ברק כי סעיף 25 לחוק אינו מחייב פרשנות דו-שלבית — תחילה בחינת לשון החוזה, ורק אם זו אינה ברורה פנייה לנסיבות החיצוניות — אלא פרשנות חד-שלבית, שבמסגרתה נבחנים לשון החוזה והנסיבות החיצוניות יחדיו, במטרה לאתר את אומד דעתם של הצדדים.

ההלכה עוררה ביקורת מתמשכת מצד הקהילה העסקית והמשפטית, בטענה שהיא פוגעת בוודאות המסחרית. בשנת 2011 נחקק תיקון מס' 2 לחוק, שנועד להגביר את הוודאות ולהדגיש את משקל הלשון. אלא שבפועל נחלקו השופטים באשר למשמעותו: גישה אחת ראתה בו עיגון של הלכת אפרופים תוך מתן משקל כבד — אך לא מכריע — ללשון; גישה אחרת סברה כי הוא מעניק בכורה ללשון מקום שהיא ברורה.

המחלוקת הגיעה לשיאה בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (2019), שבו נחלקו שופטי ההרכב בשאלת היחס בין הלשון לנסיבות. הבקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"א 8100/19 (19.4.2020), בין היתר בקביעה כי אין מדובר בחידוש הלכתי. תיקון מס' 3 הוא תגובת המחוקק לאותה מחלוקת שלא נפתרה בפסיקה. להרחבה ראו: צמצום הלכת אפרופים.

מה קובע התיקון

סעיף 25(א)(1) — אוטונומיה של הצדדים

הנדבך המרכזי והחדשני ביותר: "אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים". בהיעדר הסכמה כזו — יפורש החוזה בהתאם ליתר הוראות החוק.

המשמעות המעשית: סעיף פרשנות בחוזה חדל להיות סעיף שגרתי והופך לכלי אופרטיבי ממדרגה ראשונה. הצדדים רשאים לקבוע לא רק כיצד יפורש החוזה, אלא גם אילו ראיות יהיו בכלל קבילות לפירושו.

סעיף 25(א)(2) — לשון בלבד בחוזה עסקי

חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות — יפורש בהתאם ללשונו בלבד. זהו היפוך מוחלט של ברירת המחדל שהתגבשה בעקבות אפרופים.

לכלל שני חריגים בלבד:

• מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת;
• מלשון החוזה בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו.

החוק אינו מגדיר מהי "תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת", והותרת ההגדרה לפסיקה משמעה שיקול דעת שיפוטי רחב. בהתקיים אחד החריגים, קובע סעיף 25(א)(3) כי החוזה יפורש בהתאם ליתר הוראות החוק — ובכלל זה לפי המודל שבפסקה (4).

סעיף 25(א)(4) — החוזים שנותרו מחוץ להסדר

ההסדר החדש אינו חל על כל חוזה. חוזה שאינו חוזה עסקי, חוזה אחיד — אף אם הוסכם בו אחרת — וכן חוזה עבודה או הסכם קיבוצי, יפורשו לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

ההחרגה של חוזה אחיד אף מקום שהוסכם אחרת היא הוראה קוגנטית מובהקת, שנועדה למנוע מצב שבו הצד החזק יכתיב את כללי הפרשנות לצד החלש.

חידוש נוסף: התיקון קובע במפורש כי המשקל היחסי שיינתן ללשון החוזה ולנסיבות העניין יתבסס, בין השאר, על שלושה שיקולים:

• יחסי הצדדים, ובכלל זה פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים ביניהם;
• מידת הפירוט של החוזה;
• הניסיון המקצועי של הצדדים והייצוג המשפטי שהיה להם לעניין עריכת החוזה.

סעיף 25(א)(5) — הסייג שלא כדאי לפספס

זו ההוראה המעשית ביותר בתיקון כולו: צדדים שאינם מיוצגים על ידי עורך דין לעניין עריכת החוזה — יראו אותם כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות לפי פסקה (1).

כלומר, סעיף פרשנות שנוסח ללא ייצוג משפטי פשוט לא יתפוס. מי שמבקש לנצל את האוטונומיה שהעניק המחוקק — חייב ייצוג. זהו תמריץ חקיקתי מפורש וחריג בנוף החקיקה הישראלית.

עוד נקבע כי לא יהיה תוקף להסכמה של הצדדים הנוגדת את הוראת סעיף 25(ב1) לחוק (הקובע את כלל הפירוש נגד המנסח).

תחולה בזמן — נקודה קריטית

סעיף 2 לתיקון קובע כי ההוראות יחולו על חוזה שנכרת אחרי תחילתו של החוק, וכי "יראו חידוש חוזה ככריתתו".

זו נקודה שקל להחמיץ ועלולה להפתיע. חידוש התקשרות קיימת — ולו בדרך של הארכת תקופה — מכניס את החוזה לתחולת ההסדר החדש. צדדים המחדשים התקשרות ותיקה מבלי לנהל משא ומתן מחודש ומבלי להיוועץ, עלולים לגלות בדיעבד שכללי הפרשנות שחלו על מערכת היחסים ביניהם השתנו מן היסוד.

מה זה אומר בפועל — למנסחי חוזים

• הניסוח הפך לקריטי. כאשר הלשון מכריעה, טעות ניסוח, ניסוח עמום או חוסר בהוראה אינם ניתנים עוד לתיקון בקלות באמצעות אומד דעת ונסיבות חיצוניות.
• שקלו סעיף פרשנות מפורש. משהוקנתה לצדדים אוטונומיה, ראוי להכריע במודע — ולא במחדל — האם ללשון יינתן מעמד מכריע, ואילו ראיות חיצוניות תהיינה קבילות.
• ייצוג משפטי הוא תנאי סף. ללא ייצוג, סעיף פרשנות מוסכם לא יקבל תוקף לפי סעיף 25(א)(5)(א).
• סעיפי מיצוי מקבלים משנה תוקף. סעיף המצהיר כי החוזה ממצה את ההסכמות, וכי משא ומתן קודם אינו חלק ממנו, מתיישב היטב עם רוח התיקון.
• בדקו את סיווג החוזה. ההבחנה בין חוזה עסקי לחוזה שאינו עסקי הפכה לבעלת נפקות מכרעת. אם ההתקשרות עשויה להיות מסווגת כחוזה אחיד, כחוזה עבודה או כחוזה שאינו עסקי — ההסדר החדש כלל לא יחול עליה.
• שימו לב לחידושים. בטרם חידוש או הארכה של התקשרות קיימת, יש לבחון את השלכות המעבר לכללי הפרשנות החדשים.

הערה לסיום

התיקון נועד להגביר את הוודאות המסחרית, ואולם החריג של "תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת" הוא מונח גמיש שטרם נוצק לו תוכן. סביר להניח כי בתי המשפט יידרשו לאזן בין כיבוד לשון החוזה ברוח התיקון לבין מניעת עוול קיצוני הנובע מניסוח כושל. עד שתתגבש פסיקה, מידת הוודאות בפועל תיוותר שאלה פתוחה — וזו סיבה נוספת להשקיע בניסוח מדויק מלכתחילה.

אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או תחליף לו, והוא אינו מתייחס לנסיבותיו של מקרה קונקרטי. בכל שאלה מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.

אסמכתה: חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ו-2026 (ספר החוקים 3481, 7.1.2026, עמ' 212).