פיצול הדיון והיפוך סדר הבאת הראיות בתביעות לשון הרע – היכן עומדת הפסיקה כיום

כמעט בכל קדם משפט בתביעת לשון הרע עולות שתי בקשות תאומות: לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק, ולהורות שהנתבע יפתח בהבאת הראיות. במשך שנים נהגו רבים להתייחס לשתיהן כאל "כלל" כמעט אוטומטי. ההחלטות שניתנו מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט־2018 מצביעות על תמונה אחרת: שתי הבקשות נבחנות לגופן, ובמרבית המקרים – ובפרט בתביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק – הן נדחות.

המסגרת הנורמטיבית בקצרה

נקודת המוצא היא שני סעיפים ייחודיים בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה־1965:

• סעיף 22 מגביל הבאת ראיות ושאלות בחקירה נגדית בדבר שמו הרע של הנפגע, אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו. מכאן צמח הנוהג לפצל את הדיון: אין "לחטט" בעברו של התובע בטרם הוכרעה חבותו של הנתבע (רע"א 3576/94 השקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388).
• סעיף 18 מקנה לתובע, כעניין שבזכות ולא בשיקול דעת, להביא ראיות סותרות לאחר שהנתבע הביא ראיות לביסוס אחת ההגנות שבחוק.

ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (25.8.2014) נקבע כי כאשר מפוצל הדיון, והנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם – עשוי הוא לפתוח בהבאת הראיות, שכן בשלב זה לא נותר לתובע להוכיח דבר. מדובר בגרסה ייחודית של "הודאה והדחה". מנגד, כאשר הדיון אינו מפוצל – התובע פותח כרגיל. הדברים חודדו ברע"א 2721/14 פלוני נ' חברה פלונית (4.9.2014): אם בית המשפט אינו מפצל את הדיון, אין כל טעם לסטות מסדר הראיות הרגיל.

המסקנה הדיונית חשובה, וחוזרת כחוט השני בהחלטות העדכניות: פיצול הדיון הוא תנאי מוקדם להיפוך סדר הבאת הראיות. בקשה להיפוך שאינה נסמכת על בקשת פיצול (או שבקשת הפיצול נדחתה) – דינה דחייה כמעט מאליה.

מה הוסיפו תקנות 2018

התקנות אינן קובעות הסדר מיוחד לתביעות לשון הרע, אך הן משפיעות על הסוגיה בשלושה מישורים:

1. עקרונות היעילות והמידתיות. פיצול הדיון נבחן היום גם – ולעיתים בעיקר – דרך עדשת הזמן השיפוטי: דיון כפול, סיכומים כפולים, שני פסקי דין ושני ערעורים. זהו הנימוק המרכזי לדחיית בקשות פיצול בהחלטות רבות.
2. תקנה 49(ג) ו־(ד) – רשימת הבקשות והפנייה המוקדמת. בקשה לפיצול או להיפוך שלא נכללה ברשימת הבקשות, ושלא קדמה לה פנייה לצד שכנגד, נדחתה מטעם דיוני זה בלבד – ולעיתים בצירוף הוצאות (ראו: ת"א (שלום טב') 5379-10-22 אריש נ' קריטי (12.2.2024); ת"א (שלום ב"י) 46218-05-23 ברוט נ' בכר (23.11.2023)). הטענה כי "כך נהוג בתיקי לשון הרע" נדחתה במפורש.
3. תקנה 66 – סדר שמיעת הראיות. ברירת המחדל היא שהתובע ועדיו נשמעים תחילה, וסטייה ממנה טעונה הצדקה קונקרטית.

הקו הדומיננטי: פיצוי סטטוטורי – ולכן אין פיצול

ההנמקה שחוזרת ברוב ההחלטות היא תכליתית: תכליתו של סעיף 22 – מניעת בירור עברו ואופיו של התובע בטרם הוכרעה החבות – רלוונטית כאשר נתבע נזק ממשי הטעון הוכחה וקשר סיבתי. היא אינה מתקיימת כאשר נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א, הנתון לשיקול דעת בית המשפט ומתמקד בפגיעה עצמה. כך נפסק בת"א (מחוזי ת"א) 67731-10-21 שוחט נ' שירי (7.6.2023), שהפכה להחלטה המנחה בפסיקת השלום, וכך גם בשורה ארוכה של החלטות שבאו אחריה.

לכך נוספים שני נדבכים:

• הנטל להוכיח "כוונה לפגוע". מקום שנתבע כפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג), הנטל להוכחת הכוונה מוטל על התובע (רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ). זהו רכיב עובדתי שהתובע חייב להוכיח – ולכן עליו לפתוח.
• "פיצוי ללא הוכחת נזק" אינו "פיצוי ללא ראיות". בת"א (שלום ת"א) 64160-03-22 שטרן נ' רשת מדיה בע"מ (8.1.2023) נקבע כי גם בתביעה לפיצוי סטטוטורי, ואף כשאין מחלוקת על הפרסום ועל זהות המפרסם, ככלל התובע יפתח – משום שבפועל הוא מבקש להוכיח את נסיבות הפרסום, חומרתו, היקף התפוצה והשלכותיו, נתונים בעלי משקל מהותי בקביעת שיעור הפיצוי. היפוך הסדר היה מאלץ את הנתבע לחשוף את ראיותיו בטרם ראה את ראיות התובע, ומעניק לתובע יתרון טקטי.

ומתי כן מפצלים?

המגמה אינה חד־כיוונית. בת"א (שלום י-ם) 35969-02-23 הר ברכה – כפר שיתופי בע"מ נ' ירד (14.11.2024) נעתר בית המשפט לבקשה: הנתבע לא הכחיש את הפרסומים, טען להגנות שבסעיפים 14–15, ולא הצביע על "טעם מבורר" מדוע לא לפצל – ומשכך הורה בית המשפט על פיצול ועל כך שהנתבע יפתח. הלקח מעשי: כאשר הצד שכנגד מסתפק בהתנגדות כללית, ומדובר בתביעה שאינה בנויה כולה סביב הפיצוי הסטטוטורי, התוצאה עשויה להתהפך. באותה רוח – בת"א שטרן נלקחה בחשבון הצהרת הנתבעים כי אין בכוונתם להביא ראיות לפי סעיף 22; הצהרה כזו מחלישה עוד יותר את ההצדקה לפיצול.

עילות נלוות – "רוצח" הפיצול

צירוף עילה נוספת לצד לשון הרע הוא מהנימוקים היעילים ביותר לדחיית פיצול, משום שלא ניתן לנהל שני סדרי ראיות שונים על אותה תשתית עובדתית:

• רשלנות – ת"א (שלום טב') 59366-12-20 וונדר נ' בקאל וייס (1.8.2021).
• הגנת הפרטיות (ולעיתים גם תביעה שכנגד) – ת"א (שלום ב"י) 76270-12-19 שלזינגר נ' פונטי (23.1.2023); ת"א (שלום ת"א) 25367-08-22 העולם החופשי בע"מ נ' סלברייט די.איי בע"מ (2.6.2024).
• הכחשת הפרסום או טענה שלא צוטט במדויק – משהמחלוקת העובדתית פתוחה, יש לברר את ההליך כמקשה אחת: סע"ש (אזורי ת"א) 10920-10-24 ליפסקי נ' דגני (17.6.2025).

סעיף 18 – "סערה בכוס מים", אך עם גבולות

בתי המשפט חוזרים ומדגישים כי הנפקות המעשית של השאלה מי פותח מצומצמת, שכן סעיף 18 מקנה לתובע ממילא את "המילה האחרונה" הראייתית. אלא שלזכות זו יש תיחום ברור:

• בג"ץ 62/22 קלאסיק הוטל מנג'מנט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (24.2.2022) – הזכות שבסעיף 18 מוגבלת לראיות שנועדו להפריך טענות הגנה הקבועות בחוק. היא אינה חלה על ראיות שנועדו להוכיח את עצם הפרסום או את זהות המפרסם; אלה כפופים לכללים הרגילים בדבר ראיות מפריכות ולשיקול דעת בית המשפט. באותה רוח: בר"ע (ארצי) 38938-09-21 קלאסיק הוטל מנג'מנט בע"מ – ניקיטינה (4.11.2021).
• ת"א (מחוזי ת"א) 2449-12-21 קראבנצקו נ' פינס (3.12.2024) – יש להבחין בין נטל ההוכחה לבין סדר הבאת הראיות; ובעיקר: היתר להגיש ראיות הזמה לפי סעיף 18 אינו גורר בהכרח היפוך של סדר חקירת העדים.

שורה תחתונה – מה לעשות בפועל

לתובע: אם הפיצול חשוב לכם, יש להגישו כבקשה מנומקת ברשימת הבקשות, בצירוף פנייה מוקדמת לצד שכנגד, ולהסביר מדוע שלב נזק נפרד אכן נדרש – למשל כשנתבע נזק ממשי הטעון הוכחה וקשר סיבתי. תביעה הבנויה כולה על פיצוי סטטוטורי, ובפרט על כפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג), מקשה מאוד על קבלת הבקשה. גם צירוף עילות נזיקיות או עילה לפי חוק הגנת הפרטיות עשוי לסכל את הפיצול.

לנתבע: ההתנגדות צריכה להיות מנומקת ולא כללית – החלטת הר ברכה מלמדת שהיעדר "טעם מבורר" עלול להוביל לפיצול. כלים אפקטיביים: הצבעה על אופי הסעד הסטטוטורי, על העילות הנלוות, על הנטל הרובץ על התובע להוכיח כוונה לפגוע, ועל הנזק הדיוני שבחשיפת ראיות ההגנה תחילה.

לשני הצדדים: ראוי לזכור שגם כשהתובע פותח, זכותו לפי סעיף 18 להביא ראיות סותרות לאחר פרשת ההגנה נותרת בעינה – ולכן המחלוקת על "מי ראשון" שווה פחות ממה שנהוג לחשוב. בתי המשפט אף מגבשים לעיתים פתרונות היברידיים (תצהירים מטעם התובע, עדויות ראשיות בעל־פה מטעם הנתבע, והשלמת ראיות התובע לאחר מכן).

אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או תחליף לו, והוא אינו מתייחס לנסיבותיו של מקרה קונקרטי. בכל שאלה מומלץ לפנות לייעוץ פרטני.