עיצומים כספיים

הטלת עיצומים כספיים הינה דרך אכיפה אלטרנטיבית לשימוש בהליכים פליליים. במסגרת זו מוטלת על המזהם סנקציה כספית משמעותית במטרה להביא להרתעה אפקטיבית של היחיד והרבים. עיצום כספי הינו, למעשה, "קנס" המוטל בגין מעשה העומד בניגוד לדבר חקיקה. אולם, בניגוד להליכים פליליים רגילים הטלת העיצום אינה כרוכה בהבאת העניין לפתחו של בית המשפט. הקנס מוטל בהליך מנהלי על ידי הרשות עצמה, ולצד הסנקציה הכספית המזהם אינו מתויג כמי שהורשע בהליך פלילי. עם זאת, הסנקציה הכספית אשר מוטלת על המזהם, באמצעות עיצום, גבוהה בדרך כלל מזו שקובעים בתי המשפט המרשיעים נאשמים במקרים בהם הוחלט לנקוט בהליך פלילי ולא להסתפק בהטלת עיצום.

לגורם אשר הטיל את העיצום ישנה סמכות לבטל את העיצום או להפחית את גובה העיצום, ובחוקים השונים קיימות תקנות ספציפיות הקובעות את אפשרויות ההפחתה. טרם הטלת העיצום נשלחת לאדם, או לחברה, שהרשות מתכוונת להטיל עיצום בעניינם, הודעה על כוונה כאמור על מנת לתת הזדמנות לשכנע כי אין מקום לעשות כן. בכל מקרה, כל אדם או חברה עליה הוטל עיצום רשאים לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים ולבקש לבטל את העיצום שהוטל עליהם.

בחינת עתירה לביטול עיצום כספי נעשית בהליך מנהלי, ובניגוד להליך פלילי בו על הרשות להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי האדם עליו הוטל העיצום ביצע את המעשה, הרי שכאן מתהפך הנטל. על מנת שבית המשפט יבטל את העיצום על העותר להוכיח כי מתקיימת עילה מהמשפט המינהלי לביטול העיצום. כך למשל, להוכיח שהרשות פעלה באופן לא סביר, או תוך הפליה, או שהראיות אינן מבוססות, או שהעיצום פוגע מעבר לנדרש בזכויות יסודיות. הרמת הנטל אינה פשוטה כלל ועיקר ומחייבת הצגת תשתית רחבה ומנומקת. שכן, הכלל המשפטי הקיים במשפט הישראלי ("חזקת תקינות מעשה המנהל") הינו שהרשות פועלת באופן תקין, והנטל להפיכת הנחה זו, חזקה זו, הינה על הטוען לכך – האזרח.

דוגמאות לסמכות להטיל עיצומים כספיים ניתן למצוא בחוקים שלהלן:

חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993

חוק אוויר נקי, התשס"ח – 2008.

חוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011

חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012

חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז – 2007.