,

החשיבות בעריכת הסכם מייסדים: בית המשפט קובע מה שיעור האחזקות לו ראוי יזם בחברת הזנק טכנולוגית, שסיים עבודתו עבור המיזם טרם התקשרות בהסכם השקעה עם משקיע

במסגרת תא (מחוזי ת"א) 2102-06 אילן בר נ' איתן עפרון (פורסם ב"נבו") שניתן ביום 26.8.2010, נדון עניינה של חברה שהחלה כיזמות משותפת של 3 יזמים במסגרת מיזם טכנולוגי העוסק במתן שירותים לספקי אינטרנט.המיזם החל כרעיון של אחד היזמים בשנת 2002. בחודש פברואר 2003 הצטרף יזם נוסף, ובחודש ינואר 2004 הצטרף למיזם התובע. בחודש פברואר 2004 התקשרו הצדדים cהסכם עקרונות (Term Sheet) עם חממה טכנולוגית בשם "קסניה", שקבע את חלוקת האחזקות בחברה שתקום לאחר ההשקעה, וקצב את חלקו של התובע ל-15% מהון המניות של החברה.

בחודש אוגוסט 2004 נסוגו היזמים מהסכם העקרונות והתקשרו בהסכמי השקעה עם קרנות השקעה אחרות (StageOne Capital Investments LLP ו- LabOne Innovations Ltd). בשלב זה ביקשו שני היזמים המקוריים מן התובע לסיים את היחסים ביניהם ולהמשיך בהתקשרות מול קרנות ההשקעה ללא התובע. הם הציעו לו 20% מן ההחזקות המקוריות שהוצעו לו. התובע ביקש 50% מההחזקות המקוריות.

לא היתה מחלוקת ביחס לחלקו של התובע במיזם עד לשלב סיום היחסים בין הצדדים. לשיטתו, שני היזמים הנתבעים פעלו מאחורי גבו כשביקשו לבטל את ההתקשרות העקרונית עם "קסניה" ולאתר משקיעים אחרים. לשיטת הנתבעים, ניסיונו ויכולותיו של התובע לא התאימו לצרכי החברה, והמשקיעים האחרים אותרו כי יכלו להעמיד סכומי השקעה משמעותיים עבור החברה, כנדרש מן התוכנית העסקית שלה. עוד טענו הנתבעים כי התובע "סחט" אותם להסכים לשיעור ההחזקות המקורי, שכן חששו מנסיגתה של "קסניה" מכוונתה להשקיע בחברה. לדידם של הנתבעים, התובע סיים פעולתו עבור המיזם בחודש יולי 2004, טרם שהתקשרה החברה בהסכם השקעה כלשהו, ואף תמך בהשקעת המשקיעים שהשקיעו לבסוף. עוד טענו, כי היה זה רצונו של התובע שלא להמשיך בעבודתו במיזם.

שנתיים לאחר מכן דרש התובע את ההחזקות המגיעות לו, לשיטתו. הנתבעים דחו את דרישתו.

אף כי עסקינן בדרישתו של התובע, שאינו בעל מניות, להקצאת מניות בחברה, ועל אף שהצדדים לא התקשרו בכל הסכם מחייב בכתב הקבוע את שיעור האחזקות (מלבד הסכם העקרונות עם "קסניה" שבוטל), העניק בית המשפט תוקף מחייב להסכמות העקרוניות שבין הצדדים שבוטאו בהודעת דואר אלקטרוני טרם ההתקשרות (שבוטלה) עם "קסניה", וקבע כי אין מחלוקת כי הן משקפות את אומד דעת הצדדים באותה העת, וזאת על אף שהודעת הדואר האלקטרוני קצבה את התקופה לפעילות משותפת ל-6 חודשים ועל אף שהתובע סיים חלקו במיזם טרם רישום החברה.

עם זאת, הסכים בין המשפט להחיל את מנגנון ההבשלה (ה-vesting) שהוחל על יתר היזמים, אשר קבע כי במקרה של פיטורי יזם מן החברה, הוא יהיה זכאי ל-20% מהאחזקות המקוריות שלו. בית המשפט קבע כי אין בנסיבות שתוארו לעיל משום עזיבה של התובע, אלא פיטורים בניגוד לרצונו, ועל כן אין לשלול ממנו את יתרה האחזקות. כמו כן, קבע בית המשפט כי בנסיבות הללו, כפוף היזם לכל הדילולים להם היו כפופים היזמים האחרים החל ממועד הקצאת המניות המקוריות.

פסק הדין מבהיר את הסיכון שכרוך ביזמות משותפת ללא הסכם מייסדים (או הסכם עקרונות ליסוד). ראוי, כי כבר בשלב התקשרות ראשונית בין הצדדים ביחס למיזם, וטרם איתור משקיע, ישכילו היזמים לדון לא רק בחלוקת האחזקות ביניהם (כפי שאכן נעשה במקרה זה), אולם אף יבהירו סיטואציות אפשריות של עזיבת יזם (מי יוכל להחליט על עזיבה של יזם? מה הרוב הדרוש? מה היה ההבשלה במקרה כזה, אף טרם כניסתו של משקיע? מי הבעלים של הקנין הרוחני וכיו"ב) או סירוב משקיע להכללתו של אחד היזמים.כמו כן ראוי לקבוע בהסכם המייסדים את תפקידי הצדדים (ולהכפיפם לאישור המשקיע/החברה לכשתקום), את היקף הפעילות שלהם עבור המיזם טרם השקעה ולאחריה, בעלות המיזם/החברה בקניין הרוחני, פרק הזמן בו הם מחויבים כלפי המיזם, החלטות שיתקבלו פה אחד או ברוב וכיו"ב.