ע"א 7829/18 בטר פלייס: העליון מחזיר לדיון את תביעת המפרקים נגד נושאי המשרה

בפברואר 2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7829/18, בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' גרוסקופף) בת"א 47302-05-16 מיום 12.9.2018. באותו פסק דין סולקה על הסף תביעת המפרקים של קבוצת בטר פלייס נגד נושאי משרה בחברות, מבטחיהם ורואי החשבון המבקרים — בין היתר מכוח תחולת כלל שיקול הדעת העסקי ובהיעדר עילה.

רקע

התביעה הוגשה בעקבות קריסת קבוצת בטר פלייס בשנת 2013. המיזם, שנועד להוביל מהלך של החלפת רכבים המונעים בבנזין ברכבים חשמליים, הגיע למצב של חדלות פירעון בחלוף כשש שנים מהקמתו, ולאחר שהושקעו בו כ-850 מיליון דולר.

ההכרעה בערעור

הערעור התקבל בחלקו. בית המשפט העליון התיר למערערות לתקן את כתב התביעה, בעילות מצומצמות, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי.

אחת הסוגיות המרכזיות שנדונו נגעה לאופן חישוב הנזק הנתבע. בית המשפט קמא עמד על כך שסכום הנזק נגזר מתביעות החוב שהוגשו על ידי הנושים ואושרו על ידי המפרקים, וכי סכום זה מייצג את הנזק שנגרם לנושים — ולא הוסבר מדוע הוא מייצג גם את הנזק שנגרם לחברות התובעות. בית המשפט העליון סבר כי בנקודה זו היה מקום לאפשר למערערות לתקן את התביעה כדי להבהיר את הטענה, לרבות הטענה — שאף היא לא נתבררה כהלכה — כי הנושים המחו את זכות התביעה שלהם למפרקים.

המשמעות המעשית

פסק הדין ממחיש שלושה עקרונות שראוי שיעמדו לנגד עיניהם של דירקטורים, נושאי משרה ומבטחיהם, וכן של מפרקים השוקלים הגשת תביעה:

1. סילוק על הסף הוא סעד קיצוני. אף כאשר קיים קושי בכתב התביעה, בית המשפט יבחן אם ניתן לרפאו בדרך של תיקון כתב הטענות, ולא בהכרח יורה על סילוק.
2. זהות התובע וזהות הניזוק. קיים הבדל מהותי בין נזק שנגרם לחברה לבין נזק שנגרם לנושיה. מפרק התובע בשם החברה נדרש לבסס את הנזק ברמת החברה, או להצביע על מקור ברור להמחאת זכות התביעה מן הנושים.
3. סטנדרט הביקורת בסביבת חדלות פירעון. השאלה מהו הסטנדרט החל על נושאי משרה כאשר החברה מצויה בקרבת אזור חדלות הפירעון נותרה סוגיה חיה, ואינה מוכרעת באופן גורף באמצעות כלל שיקול הדעת העסקי.

אסמכתה: ע"א 7829/18 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) נ' שי אגסי (פורסם באתר הרשות השופטת, 9.2.2022).