האם לעובד מותר לחדור לתיבת המייל של המעביד? האם מותר להציג מיילים אלו כראיות בבית הדין לעבודה?

יאיר מינטוס, עו"ד

בסע"ש 4394-05-14 מיטל בלוך נ' סינאל נדונה שאלת קבילותן של הודעות מיילים שביקשה להציג עובדת שפוטרה, אשר מקורם בתיבת המייל של הממונה הישיר עליה בעבודתה.

שאלה זו עלתה בעבר ביחס לאפשרות המעביד לעיין ולנטר תיבות דואר אלקטרוני של עובדיו, ואף ניתנו פסיקות סותרות בבית הדין לעבודה, עד שהסוגיה הוכרעה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין איסקוב, אולם טרם נדונה הסוגיה ההפוכה: מתי יהווה עיון של עובד בתיבת המייל של המעסיק משום עיון אסור והאם עיון כאמור פוגע בפרטיות המעביד?

עניינה של התביעה היתה טענותיה של העובדת כי פיטוריה נבעו מחמת הורותה, תוך אפליה אסורה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.

העובדת צירפה לכתב התביעה העתקים של ארבעה עמודי התכתבויות דוא"ל בין שניים מעובדי החברה: הממונה הישיר על המשיבה וסמנכ"ל משאבי האנוש. באחת התכתובות שנשלחה מהסמנכ"ל לממונה נערכה השוואה בין התובעת לעובדת אחרת שלה "יש כבר ילדים גדולים" והיא יכולה לעבוד "בלי בלת"מים מיותרים" ו"ללא דופי".

החברה טענה כי הראיות הינן תכתובת פנימית חסויה של מנהלי החברה והשימוש בהן מנוגד לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981, כי לעובדת לא ניתנה הסכמה ספציפית לחדור למחשבם האישי של הממונה והסמנכ"ל בכלל וכי החדירה למחשב לא נעשה תוך ביצוע עיסוקה של העובדת ו/או במהלך עבודתה הרגילה. העובדת התובעת טענה כי הראיות הגיעו לידיה כדין שכן היתה מוסמכת עפ"י הרשאה מפורשת להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה, מנהלה הישיר, לצורך ביצוע עבודתה השוטפת וכחלק מעבודתה הרגילה כמזכירת השירות. וכן טענה כי בית הדין אינו כפוף לדיני הראיות והוא רשאי לנהוג בדרך הנראית לו לצורך עשיית צדק. זאת ועוד – העובדת טענה כי אפילו יצא בית הדין מנקודת הנחה כי הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות, הרי שיש מקום להתיר הצגתן שכן מדובר בראיות רלבנטיות ביותר, מהותיות ומכריעות. עוד טענה העובדת כי הזכות לפרטיות הינה זכות יחסית ויש לאזנה מול זכויות אחרות, במיוחד שמדובר בטענה לפרטיות תאגיד ולא אדם פרטי.

בית הדין (כבוד הרשמת כרמית פלד) פסק כי הראיות הן בעלות רלבנטיות ממשית לתביעה, שכן הן עשויות לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לחקר האמת ולעשיית הצדק. ראיות אלה עשויות לסייע לתובעת להוכיח את טענותיה ולמצער עשויות לסייע לה להפוך את נטל ההוכחה, באופן שיעביר את הנטל אל המבקשת, בהתאם לקבוע בסעיף 9(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית הדין שוכנע  כי תיבת הדוא"ל של הממונה, ממנה נלקחו הראיות, איננה תיבת דוא"ל פרטית-אישית, אלא תיבת דוא"ל מקצועית גרידא. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי לתובעת ניתנה הרשאה להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה וכי הממונה היה מודע לכך וגם לעובדים אחרים ניתנה הרשאה כזו. הממונה לא טען (ובוודאי שלא הוכיח) כי תיבת הדוא"ל שלו היתה תיבה לשימוש פרטי-אישי, החורג מצרכי העבודה. גם בעובדה שהתובעת השיגה את הראיות לאחר השיחה במהלכה הבינה כי פוטרה, אין כל פסול, קבע בית הדין. באיזון בין עוצמת הפגיעה בפרטיות מול הנסיבות האחרות קבע בית הדין כי נסיבות אלו מאפשרות ומקימות "טעם מיוחד" להתרת השימוש בראיות.

אנו סבורים כי בית הדין הושפע מתוכנן הברור והחד משמעי של הודעות הדואר האלקטרוני בהכריעו שהשגתן והצגתן אינה פוגעת בפרטיות, שכן אף אם ניתנה הרשאה לעובדת לגשת לתיבת המייל של הממונה, מן הראוי היה לקבוע כי גישה זו מסוייגת לתקופת עבודתה של העובדת ובוטלה במועד השיחה בה הבינה כי פוטרה. חדירתה של העובדת לתיבת הדואר האלקטרוני, לאחר מועד עזיבתה את החברה ובמאצעות תקשורת מחשבים מרוחקת מביתה, תוך שהיא מוחקת חלק מן הקבצים במחשבה, מעידה על פעילות שאינה במהלך עבודתה ולצורך ביצוע עבודתה, ועלולה אף להיחשב כעבירה על חוק המחשבים (שהינה עבירה פלילית). אם כבר, נדמה שהפגיעה בפרטיות במקרה הזה הינה קשה ביותר, ולא ראויה להגנה.