פס"ד כותה – הלכה חדשה בהכרה ביחסי עובד מעביד לנותני שירותים בחשבונית
סקרנו רבות את פסיקת בתי הדין לעבודה בנוגע למבחנים להכרה ביחסי עובד מעביד מקום בו סווגו היחסים עם העובד כ"נותן שירותים" בחשבונית. ביום 7.4.2021 פורסם פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בהרכב של שבעה שופטות ושופטים, ושני נציגי ציבור. בפסק הדין נקבע הלכה חדשה ומקיפה בסוגיית ההכרה ביחסי עובד ומעסיק, כדלקמן:
עת ניצבת לפתחו של בית הדין סוגיית הכרה ביחסי עובד ומעסיק, עליו להידרשתחילה למבחנים הידועים לקביעת הסיווג, לרבות בחינה מדוקדקת יותר של הפן
השלילי (מבחן הבודק האם העובד הינו בעל עסק אמיתי משלו אשר נותן שירותים באופן חיצוני). במסגרת המבחנים הללו יש להביאו בחשבון שיקולים נוספים על אלו שהיו נהוגים עד היום לרבות עניין תום הלב, מעמדם של הצדדים, הסכמת הצדדים ועוד (כמפורט בהרחבה בסעיפים 62-55 לפסק הדין). ככל שאין מדובר ב"עובד" – אין לעבור ולבחון את שאלת ההתחשבנות בדיעבד (אף לא לחלופין!).
ככל שנקבע כי אכן עסקינן "בעובד", הרי שאז יש לבחון את הזכויות הנתבעות על בסיס השכר המשוער שהיה מקבל לו היה מוגדר מלכתחילה כ"עובד", כאשר הסכומים להם זכאי יקוזזו תחילה מהפער שישנו (ככל שישנו פער) בין עלות המעסיק לפי השכר השכירי לתמורה הקבלנית, ובהתאם לעקרונות שפורטו בסעיף 66 לפסק הדין. כאשר יש צורך והשכר הקבלני ששולם אינו מספיק על מנת שיכלול את השכר שצריך להשתלם לרבות הזכויות הסוציאליות (על בסיס השכר המופחת), הרי שאז יושלם הפער שבין השכר הקבלני לבין מה שצריך להשתלם.
לאחר מכן תבחן השאלה האם יש מקום להטיל על המעסיק פיצוי הנתון לשיקול דעת בית הדין, כאשר נקודת המוצא היא שיש לפסוק את הפיצוי "הלא ממוני" והנטל לשכנע כי אין מקום להטיל פיצוי כזה הוא לפתחו של המעסיק. בשלב זה נדרש בית הדין לשיקולים שונים (שפורטו בסעיפים 67-69 לפסק הדין) ולבסוף קובע האם יש להטיל את הפיצוי.
כאשר נקבע כי יש להטיל פיצוי נדרש בית הדין לקביעת שיעורו של הפיצוי. בהיבט של סוגיית תום הלב, שהוא אחד השיקולים לפסוק פיצוי "לא ממוני", ניתן יהיה לשקול כזאת: כי העובד לא יקבל פיצוי נוסף או שיהיה זה פיצוי בשיעור נמוך – במקרים שבהם העובד חסר תום לב; כאשר עסקינן בכך ששני הצדדים היו תמי או חסרי תום לב – תהיה זו "תוצאת ביניים" לעניין הפיצוי "הלא ממוני"; וכאשר מדובר במעסיק שהיה חסר תום לב בצורה מובהקת – או אז שיעור הפיצוי יהיה גבוה (ותילקח בחשבון גם העובדה שחישוב הזכויות הסוציאליות נעשה על בסיס שכר מופחת ולפיכך יש להגדיל את שיעור הפיצוי על מנת שתשמר ההרתעה הנדרשת של מעסיקים להימנע מסיווג מוטעה).
להלן "תרשים זרימה" לפיו יש לבחון את שאלת ההכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד:
- בשלב הראשון (שלב ההכרה) – העובד צריך להוכיח כי למרות ההסכם עם המעסיק לפיו הוא עובד כעצמאי, חלים עליו המבחנים של יחסי עובד ומעסיק, לרבות בחינה מדוקדקת של הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. במסגרת מכלול השיקולים של המבחן המעורב המעסיק יוכל להוכיח כי נתקיימו נסיבות כאלה המצדיקות לקיחה בחשבון את התנהלותו של העובד בחוסר תום לב שייתן משקל מסויים, במקרים הגבוליים, לרצונו של העובד להיות עצמאי.
- היה ונקבע כי 'העובד' פעל בחוסר תום לב כזה המחזק את משמעות ההסכמה או הרצון שלא לעבוד במתכונת של עובד שכיר, כבר בשלב הזה (ולא בשלב של חישוב הזכויות) תינתן לכך נפקות ויקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק, ולכן אינו זכאי לזכויות כלשהן.
- היה וחוסר תום הלב ומשמעות ההסכמה או הרצון לא יוכחו, הרי שאז יקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק. ויודגש – רק כאשר נקבע שהתקיימו יחסי עבודה נעבור לבחון את שאלת חישוב הזכויות.
- בשלב השני (שלב חישוב הזכויות) – היה ונקבע כי מתקיימים יחסי עובד ומעסיק יבוצע חישוב הזכויות באופן הבא:
- חישוב ערך השכר השכירי החלופי (אשר המעסיק צריך להוכיח), כולל ערך הזכויות הסוציאליות הנגזרות משכר חלופי זה, כמקובל באותו מקום עבודה לעובדים במשרות דומות.
- קיזוז הסכום המפורט בסעיף 4(1) מסך התמורה הקבלנית שקבל העובד. עד לגובה הפער שבין עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית ששולמה בפועל.
- אם יהיה קיים פער בין התמורה הקבלנית שקבל העובד, לבין החישוב שבוצע על פי סעיף 4(2), ישאר פער זה ברשות העובד, ולא יוחזר למעסיק.
- בנוסף לתשלום הזכויות הסוציאליות עצמן כמפורט בס"ק 4 וככל שהמעסיק לא שכנע שאין להטילו, יפסק פיצוי "לא ממוני", על בסיס מגוון רחב של שיקולים ובין היתר בשים לב לזכויות הלא ממוניות של מי שהוכר כעובד בדיעבד, לשיקולי הרתעה ובשים לב לנסיבותיו של כל מקרה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!