יישום מנגנוני "העדפת פירוק" (Liquidation Preference) ו"אי דילול" (Anti Dilution) בעת מכירת מניות החברה
יאיר מינטוס, עו"ד
באחד מפסקי הדין הראשונים (כנראה הראשון) של בית משפט ישראלי, נדונו מנגנוני "העדפת פירוק" – Liquidation Preference ו"אי דילול" -Anti Dilution, שהינם מנגנונים שכיחים בעסקאות בחברות הזנק טכנולוגיות ותכליתם הראשון- ליתן למשקיע זכות לקבל חזרה את השקעתו (לעיתים עם ריבית או מכפיל כלשהו על השקעתו המקורית) והשני- לפצות את המשקיע על עסקאות השקעה או רכישה עוקבות במחיר למניה הנמוך מערך השקעתו המקורית.
במקרה שהובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1840/09 הפ (ת"א) 1840-09 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' מרתון השקעות בע"מ) נדונה עסקת מכירתה של חברת Nanomotion Ltd לחברת Johnson Electric Holdings Ltd. ואשר נערכה בשני שלבים: בשלב הראשון נמכרו 51% ממניות החברה לרוכש, והוא הושלם בשנת 2004. בנוסף, בעלי המניות של החברה קיבלו מן הרוכש אופציית PUT לגרום לרכישת יתר המניות שברשותם וזאת למשך חמש שנים, שמימושה חייב את הרוכש לקנות גם את יתרת המניות בחברה (49%). אופציה זו מומשה בשנת 2009.
בעת חלוקת התמורה שהתקבלה בגין יתרת ה-49% נתגלעו מחלוקות בין בעלי המניות בחברה ביחס לחלוקתה, וזאת בשל "העדפת הפירוק" לה היו זכאים בעלי מניות בכורה מסוג E שמשמעותה היא זכאותם של בעלי מניות E לקבל החזר מלא על השקעתם בחברה, בטרם יחולקו דיבידנד הפירוק או תמורת המכירה של מניות החברה ליתר בעלי המניות. הבעיה נוצרה עקב סתירה לשונית בהסכם: טרם העסקה היו זכאים בעלי מניות E להמרת מניותיהם למניות רגילות לפי יחס של 1:1.4 שנבע ממנגנון "אי הדילול" Anti Dilution לו היו זכאים, עקב צניחת שווי החברה מ-28 מיליון דולר ל-20 מיליון דולר. בגין מנגנון זה היו בעלי מניות E זכאים ל- 1,748,058 מניות רגילות נוספות. אולם, ככל כנראה בשוגג, נקבע בהסכם בעלי המניות שהסדיר את חלוקת התמורה, כי "העדפת הפירוק" לה יהיו זכאים תהיה אך ורק בגין אותן מניות פיצוי (1,748,058) ולא בגין כל מניותיהם הרגילות שנוצרו עקב ההמרה (3,126,002 מניות). לשון החוזה לכאורה היתה ברורה ומנוגדת לטענתם של בעלי מניות ה-E.
בית המשפט, תוך היעזרות בפסק הדין בעניין אפרופים קבע כי קיימות שתי הוראות סותרות: האחת – לשון ההסכם הקובעת את מנגנון "העדפת הפירוק" שלכאורה העניקה הגנה זו על כל המניות שהחזיקו בעלי מניות ה-E לאחר ההמרה, והשניה – הוראות הנספח להסכם שקבע מספר נמוך יותר של מניות הזכאיות ל"העדפת הפירוק". בית המשפט קבע כי יש ליתן עדיפות ללשון ההסכם הברורה על פני המספר שנרשם בנספח לו, שאינו תואם את הוראות ההסכם. בית המשפט לא מצא כל הגיון בפרשנות האחרת שביקשה להעניק עדיפות למספר שהופיע בנספח וקבע שהוא בגדר "טעות סופר" המנוגדת ללשון ההסכם ולכוונתם המשותפת של הצדדים (עליה התחקה בקפדנות). בשורה התחתונה קבע בית המשפט כי בעלי מניות ה-E יקבלו את העדפת הפירוק ביחס לכל מניות ההמרה, ולא רק ביחס לתוספת המניות שהתקבל עקב מנגנון אי הדילול.
החדשנות בפסק הדין, מעבר למקרה הספציפי הנדון, היא במתן תוקף להוראות "העדפת פירוק ו"אי דילול" וכן ביחס למנגנון יישומן והגיונן המסחרי.
