בית המשפט העליון פסק על ביטול מכירת מניות לצד ג' שהינו חברה מתחרה, על אף היעדרה של זכות סרוב ראשונה בהסכם בעלי המניות

בע"א  8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל דן בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו על פסקי דין של בית המשפט המחוזי. בערעור נדונה מכירת מניות שביצע בעל מניות שהחזיק 66% ממניות חברה, לצד ג' שהינו חברה מתחרה בתחום הפעילות של החברה, אשר בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי מכמה סיבות: חוסר תום לב במו"מ, הפרת חובת ההגינות של בעל שליטה והפרת תניה חוזית האוסרת על מיזוג החברה, אלא ברוב של 83.33% ממניות החברה. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי נקבע כי צד ג', המתחרה, התכוון למזג את פעילותו עם פעילות החברה שאת מניותיה רכש, לאחר השלמת הרכישה.

במסגרת הערעור קבע בית המשפט העליון, כי על אף שהסכם בעלי המניות, אשר נוהל לגביו מו"מ והוא נחתם לאחר שהעניק בעל המניות המוכר אופציה לצד ג' לרכוש את מניותיו, לא כלל כל הוראה בדבר זכות סירוב ראשונה, עדיין יש להכפיף את האופציה ואת העברת המניות על פיה להוראה אחרת בהסכם בעלי המניות שדרשה רוב של 83.33% בעת "מיזוג" של פעילות החברה עם חברה אחרת, וזאת על אף שלא דובר במיזוג אלא ברכישת מניות של בעל מניות בחברה ותו לא. החלטתו של בית המשפט העליון התבססה על העובדה כי בעל המניות המוכר היה מודע, בשלב המו"מ, לכוונה הסובייקטית של בעל המניות האחר שהחזיק 33% למנוע מיזוג של פעילות החברה עם חברה אחרת, והפר את חובת תום הלב כלפיו כשלא גילה לו את דבר המו"מ המתקדם עם צד ג' למכירת המניות (ועובדת קיומה של אופציה שכבר הוענקה לחברת נאמנות בשם צד ג'). לדידו של בית המשפט העליון: "דווקא בשל פערי המידע בין סער (בעל השליטה) לעצמון (בעל מניות המיעוט) בעת ניהול המשא ומתן, היה על סער הנטל לקבל את הסכמתו של עצמון לניסוח החוזה באופן שיבהיר כי העברת מניות געש (החברה) לצד שלישי אינה נכנסת לגדר המצבים בהם נדרשת הסכמתו של רוב מיוחד של בעלי המניות".

פסק הדין מלמד אותנו כי יש לנקוט משנה זהירות בניסוח "זכויות וטו" בהסכם בעלי מניות, בפרט בסיטואציה בה אחד הצדדים מנהל במקביל מו"מ למכירת מניותיו. חובת תום הלב בניהול המו"מ ביחס להסכם בעלי המניות מחייבת, בסיטואציה כזו, הבהרות והחרגות מפורשות בהסכם.