במסגרת ע”א 6946/11 יעקב ססבון ואח’ נ’ אפרים סולומון ואח’, פורסם ב”נבו”, דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתו נדחתה בקשת המערערים להצהיר כי למניות ההנהלה שבידיהם נתון הכוח למנות דירקטורים ונתקבלה עמדת המשיבים כי בדין נטלה האסיפה הכללית את סמכויות הדירקטוריון.

המערערים, בני משפחת ססבון, והמשיבים, בני משפחת סולומון, הם בעלי מניות בחברת ״סולומון את ססבון תעשיות זיווד 1989 בע״מ״ (להלן: “החברה”). שיעור האחזקות בחברה הוא: 30% למשפחת ססבון, ו-70% למשפחת סולומון. מניות משפחת סולומון נחלקות בין שלושה אחים: עופר (25%), אבני (25%) ואורלי (20%). בנוסף למניות רגילות אלה, היו בחברה גם 2 מניות הנהלה. אחת לססבון האב, השניה לסולומון האב. השאלה המרכזית שנדונה בערעור היא אילו זכויות מקנות מניות ההנהלה; וליתר דיוק, האם כל אחת מהן מקנה זכות שווה למנות דירקטורים, כלומר 50% לכל משפחה?

עוד נדרש בית המשפט העליון להכריע בסוגיה נטילת הסמכויות על ידי האסיפה הכללית: לאחר מספר אירועים סביב מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, נעשה ניסיון להגיע לגישור, שלא צלח. לאחריו, בשנת 2008, הוחלט באסיפת בעלי המניות – שכזכור, מורכבת מרוב של 70% למשפחת סולומון – להעביר את סמכויות הדירקטוריון לידי אסיפת בעלי המניות, חרף דעתו החולקת של משה ססבון.

בית המשפט המחוזי הכריע כי אין פסול בנטילת הסמכויות על ידי האסיפה הכללית. המערערים טענו כי לא התקיימו יסודותיו של סעיף 52(א) לחוק החברות, תשנ”ט-1999, המאפשר לאסיפה הכללית ליטול את סמכות הדירקטוריון בשל “נבצרות”. לגישתם, לשם קיומה של נבצרות, נדרש, בין היתר, כי תהא התפלגות של הדירקטוריון לשני כוחות שווים המצויים בסכסוך חמור ושאינם מסוגלים להגיע להסכמות. בהקשר זה גרסו המערערים, כי סכסוך פנימי בין המערערים לבין עצמם הוא זה שהביא לקבלת ההחלטה באסיפה הכללית. עוד טענו המערערים באשר לחוקיות החלטת האסיפה הכללית, כי היא אינה מתחשבת בעמדת המערערים המחזיקים ב-50% ממניות ההנהלה, ולכן עולה כדי קיפוח המיעוט. לטענתם, בחברה שהיא מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה, ופגיעה בה עשויה לשמש בסיס לטענת הקיפוח.

בית המשפט העליון קבע, כי כדי ליטול את סמכויות הדירקטוריון, דורש סעיף 52 לחוק כי יתקיימו שלושה יסודות מצטברים.

  • ראשית, נדרשת קיומה של ״נבצרות״ הדירקטוריון, שמשמעותה היא שנמנע מן הדירקטוריון להפעיל את סמכויותיו. הנבצרות יכולה להיות פיסית, כגון מקרי פטירה. אך היא יכולה להיות גם נורמטיבית, כגון חילוקי דעות.
  • שנית, נדרש כי הפעלתה של הסמכות מסמכויותיו של הדירקטוריון תהא חיונית לניהולה התקין של החברה.
  • שלישית, נדרש כי האסיפה הכללית תקבע, כי אכן נבצר מן הדירקטוריון לעשות כן וכי הפעלת הסמכות חיונית כאמור

המחלוקת בערעור נסבה סביב התקיימות היסוד הראשון, שעניינו נבצרות הדירקטוריון. בית המשפט העליון קבע, מבלי למצות את מכלול המקרים האפשריים, כי כאשר הדירקטוריון נחלק לשני כוחות שווים, בעלי אינטרסים מנוגדים, שאינם מגיעים להסכמה, מתקיים יסוד זה וניתן לומר כי נבצר מן הדירקטוריון להפעיל את סמכותו, ומשכך, החלטת האסיפה הכללית בדין יסודה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.