עורך דין אחראי לנזקי הצד שכנגד בגין מצג שווא שהעניק לו ואשר הביא להתקשרותו בעסקה

פעמים רבות עולה בפסיקה השאלה מה הסעד לו זכאי צד, אשר התקשר בהסכם עקב מצגי שווא של הצד שכנגד. גם אנו עסקנו בכך מספר פעמים: אחריותו של יזם בגין מצגי שווא של חברה, האחריות האישית של מנהל בקרן השקעות להפסדיה ו-זכאות צד להסכם שהוטעה לפיצוי מוסכם או אובדן רווח. ומה דינו של צד אשר הוטעה להתקשר בעסקה עקב מצגי השווא של בא כוח הצד שכנגד? בכךך עסק ע״א 3496/13 פלדום פיינגולד מתכות נ' עו״ד ארנון גיצלטר ואח', פורסם ב"נבו" אשר קבע כי מצג שווא שהעניק עורך דין לצד שכנגד, לפיו בטוחה שהועמדה לשם פרעון ההלוואה שניתנה על ידי הצד שכנגד הינה נקייה מכל שעבוד קודם, הביא את הצד שכנגד להתקשר בהסכם ההלוואה ולפיכך אחראי עורך הדין בגין הנזקים שנגרמו עקב כך.

פסק הדין עסק בהלוואות שנטל מר אלי רייפמן (להלן: "רייפמן") (אשר היה מן המייסדים של חברה בשם ״Emblaze״ (להלן: "אמבלייז"), אשר עו״ד ארנון גיצלטר (המשיב והמערער שכנגד, להלן: "עו״ד גיצלטר") שימש כאחד מיועציה המשפטיים מיום הקמתה) בסך של 775,000 דולר מהשותפות המוגבלת ״פלדום פיינגולד מתכות״ (היא המערערת והמשיבה 1 בערעור שכנגד, להלן: "פלדום"). הקשר בין רייפמן לבין פלדום נוצר בחודש יוני 2008 בתיווכו של צד שלישי שארגן פגישה בין הצדדים. במהלך הפגישה הציג רייפמן את מתווה עסקת ההלוואה. לאחר הסכמת פלדום למתווה, שלח עו״ד גיצלטר לפלדום ביום 7.2008 נוסח סופי של ההסכם (להלן: "הסכם ההלוואה"). על-פי הסכם ההלוואה, המלווה היא פלדום, הלווה היא חברה שהוקמה על-ידי עו״ד גיצלטר לצורך התקשרויותיו של רייפמן בהסכמי הלוואות שונים (להלן: "אינוויקטה"), ורייפמן ערב להתחייבותה של אינוויקטה. בהסכם ההלוואה נקבע, כי פלדום תלווה לאינוויקטה סכום של 775,000 דולר, ולאחר חודש תשיב אינוויקטה לפלדום סכום של 975,000 דולר (סכום הקרן בצירוף 200,000 דולר ריבית).

בנוסף, רייפמן התחייב בהסכם ההלוואה לשעבד לטובת פלדום, כבטוחה, את מניותיו בחברה בשם נוקוטומי (Nokotomi), שהחזיקה בעקיפין במניות של חברה פולנית העוסקת בתחום הפלדה, וששווי מניותיה באותה עת היה גבוה ביותר ועלה על סכום ההלוואה (להלן: "הזכויות בחברה הפולנית"). עוד במסגרת ההסכם, הורה רייפמן לעו״ד גיצלטר, ששימש כנאמן על הזכויות בחברה הפולנית, לבצע רישום של השעבוד לטובת פלדום, וכן הורה כי במקרה של מכירת הזכויות בחברה הפולנית, יש להקדים ולשלם מתוך התמורה את הסכום המגיע לפלדום על-פי הסכם ההלוואה. בנוסף, נקבע בהסכם ההלוואה כי במקרה של הפרת ההסכם מצדו של רייפמן, תקום לפלדום הזכות להודיע על ביטול ההסכם ולגבות כל סכום שמגיע לה על-ידי מימוש השעבוד על הזכויות בחברה הפולנית. על ההסכם חתומה אינוויקטה כלווה באמצעות עו״ד גיצלטר כבא כוחה; רייפמן כערב לאינוויקטה; ועו״ד גיצלטר, במסגרת תפקידו כנאמן על הזכויות בחברה הפולנית. יוער, כי פלדום טוענת כי נציגיה חתמו על ההסכם, אך לא נמצא בידיה עותק חתום על ידם.

ביום 2.7.2008 צורף כנספח להסכם מכתב מאת עו״ד גיצלטר (להלן: "מכתב האישור") שבו מבהיר עו״ד גיצלטר, כנאמן על זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית, כי זכאותו של רייפמן ניתנת לשעבוד, ובמקרה הצורך גם למימוש, וכן כי הזכויות נקיות וחופשיות מכל התחייבות.

דא עקא, ייאמר כבר עתה, כי בניגוד לנאמר במכתב האישור, היו הזכויות בחברה הפולנית משועבדות בעת כתיבת מכתב האישור למר צבי ויליגר (להלן: "ויליגר") בגין הלוואה שניתנה לרייפמן בסוף שנת 2007. לא זו אף זו, עו״ד גיצלטר בעצמו הוא שרשם את השעבוד לטובת ויליגר בלשכת רשם המשכונות, בהתאם להנחייתו של רייפמן. יוער, כי חרף הנחייתו של רייפמן, שניתנה במסגרת הסכם ההלוואה, עו״ד גיצלטר מעולם לא רשם שעבוד דומה לטובתה של פלדום, אף לא כשעבוד נוסף. בין לבין, העמידה פלדום הלוואות נוספות לרייפמן.

רייפמן לא הצליח לעמוד בהתחייבותו על-פי הסכם ההלוואה, למרות הארכות שניתנו לו. ביום 9.2008 שלח רייפמן מכתב לעו״ד גיצלטר ובו הנחייה לממש באופן מיידי את זכויותיו בחברה הפולנית. לאחר שליחת המכתב עדכן עו״ד גיצלטר את נציגי פלדום מעת לעת כי הוא משקיע מאמצים ניכרים למכירת הזכויות, אך בסופו של יום הזכויות לא נמכרו.

ביום 10.2008 שלח רייפמן לנציגי פלדום דואר אלקטרוני בו הוא מציע להעביר לבעלותם כבטוחה, חלף שתי דירות מגורים שהציע קודם לכן, 6,500,000 מניות של אמבלייז שבבעלותו, ששווין באותה עת עמד על כ-2,000,000 דולר. בהמשך לכך, שלח עו״ד גיצלטר לפלדום מכתב לפיו מניותיו של רייפמן באמבלייז נקיות וחופשיות לשעבוד והעברה (להלן: "מכתב האישור השני"). רייפמן אף חתם על שטר העברת מניות (להלן: "שטר העברת המניות"), עליו חתום עו״ד גיצלטר כנוטריון, והעבירו לפלדום. ואולם, חרף מהלכים אלה, פלדום מעולם לא קיבלה לרשותה מניות של אמבלייז.

בחודש דצמבר 2008 נפתח נגד רייפמן, נוכח מצבו הכלכלי הקשה וחובותיו הרבים, הליך פשיטת רגל וביום 25.3.2009 ניתן נגד רייפמן צו כינוס נכסים, ומונה לו מנהל מיוחד.

לאחר הדברים האלה, הגישה פלדום ביום 5.2009 תביעת חוב נגד רייפמן לבית משפט של פשיטת הרגל על סך של 4,513,347 ש״ח, וביום 30.6.2009 הגישה תביעה נגד עו״ד גיצלטר לבית משפט קמא. בתביעה שהוגשה, טענה פלדום כי עו״ד גיצלטר הציג בפניה מצג שווא, לפיו זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית נקיות מכל שעבוד, בעוד שבפועל היו הזכויות משועבדות במלואן לויליגר. על-פי פלדום, מצג השווא מנע ממנה לדעת כי בשל השעבוד לויליגר, לא ניתן לרשום שעבוד לזכותה על אותן זכויות, ולא ניתן להעמיד את זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית למכירה לצורך פירעון ההלוואה במקרה הצורך. פלדום מוסיפה, כי הסתמכה על מצג השווא, וכי בהעדר הבטוחה לא הייתה מסכימה להעמיד לרייפמן את ההלוואה. משכך, עתרה פלדום לחייב את עו״ד גיצלטר בסכום הקרן והריבית שהייתה אמורה לקבל במסגרת הסכם ההלוואה הראשונה בסך של 957,000 דולר.

עוד נטען בכתב התביעה, כי עו״ד גיצלטר התרשל בכך שלא מילא את הוראתו של רייפמן להעביר מניות של אמבלייז לרשותה של פלדום. לאחר שבמהלך ההליך שבפני בית משפט קמא הובהר כי שטר העברת המניות נועד להעברת אופציות ולא מניות, טענה פלדום, בנוסף, כי עו״ד גיצלטר התרשל כלפיה גם כאשר יצר מצג שווא, לפיו מניותיה של אמבלייז יעברו לפלדום, ולא רק אופציות לרכישת מניות, ולא הבהיר לה כי עליה לממש את האופציות טרם שתוכל להעביר את המניות על שמה. לפי פלדום, מצג השווא נוצר באמצעות מכתב האישור השני, ובאמצעות שטר העברת המניות עליו חתום עו״ד גיצלטר כנוטריון, מהם לא ניתן ללמוד על טיבה האמיתי של ההעברה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בית משפט המחוזי דחה את טענתו של עו״ד גיצלטר כי הסכם ההלוואה לא נחתם, וקבע כי הצדדים פעלו לפי המתווה המוסכם בהסכם ההלוואה. נדחתה גם טענתו של עו״ד גיצלטר לפיה ההלוואה הוחזרה לפלדום במלואה. בית המשפט קבע כי הטענה לפיה שולמו 360,000 ש"ח נוספים שהועברו באמצעות נהגו של רייפמן אינה מבוססת; וכי גם הטענה לפיה פלדום יכולה הייתה להיפרע מתוך כספי פיקדון שהוחזקו על-ידי נאמן התגלתה כטענה בעלמא.

בית משפט קמא קבע, כי על אף שהמשא והמתן לקראת ההתקשרות בהסכם ההלוואה התנהל במישירין על-ידי הצדדים, ללא מעורבות עורכי דין מטעמם, חב עו״ד גיצלטר חובת זהירות לפלדום נוכח תפקידו המרכזי במצגים שהוצגו לה באשר לטיבן של הבטוחות השונות – החל במכתב האישור שצורף להסכם ההלוואה, בו הצהיר עו״ד גיצלטר כי זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית נקיות משעבוד, וכלה במכתב האישור השני, שבו הצהיר עו״ד גיצלטר כי ברשותו של רייפמן מניות של אמבלייז הניתנות להעברה. אולם, על אף שמצא כי קמה לעו״ד גיצלטר חובת זהירות כלפי פלדום, וכן כי עו״ד גיצלטר הפר את חובתו, קבע בית משפט המחוזי כי אין לקבל את תביעתה של פלדום, מאחר ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא שיצר עו״ד גיצלטר לבין העדר היכולת להיפרע מהבטוחה – זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית – כיוון שלא הוכח כי אלמלא מצג השווא של עו״ד גיצלטר, היה בכוחה של פלדום להיפרע מהבטוחה. בנוסף, נקבע כי מאחר שהנזק נגרם כתוצאה מקריסתו הכלכלית של רייפמן, הרי שאי רישום השעבוד אינו משנה מן התוצאה לפיה לא מתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין הנזק הנטען. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידי פלדום להראות כי אלמלא המצג המטעה שהציג לה עו״ד גיצלטר, לפיו פלדום תקבל לבעלותה מניות של אמבלייז, היה באפשרותה להשיג בעלות על אותן מניות.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון (מפי הש' זילברטל) הפך את ההכרעה של בית המשפט המחוזי.  הוא קבע כי מקובלת עליו קביעתו של בית משפט קמא בדבר חובת הזהירות שקמה לעו״ד גיצלטר כלפי פלדום וקביעתו כי עו״ד גיצלטר הפר חובה זו. לשיטתו, עו״ד גיצלטר הציג במכתב האישור הראשון מצג שווא לפיו הזכויות בחברה הפולנית נקיות משעבוד, בעוד בפועל היו זכויות אלה משועבדות לטובת ויליגר. מצג השווא מנע מפלדום לא רק את עצם הידיעה כי קיים שעבוד קודם, אלא גם את האפשרות לבחון את ההשלכות של השעבוד לטובת ויליגר, ולהעריך את הנפקויות הנובעת מהשעבוד הקודם בזמן.

ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי בין מצג השווא לבין הנזק קבע בית המשפט העליון כי אחריות בגין מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות תקום כאשר התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר, ועקב כך נגרם לו נזק.  ליסוד הקשר הסיבתי שבין מצג השווא לביןן הנזק שני היבטים: עובדתי ומשפטי. קשר סיבתי עובדתי משמעו כי מצג השווא הוא ״סיבה בלעדיה אין״ לנזק שנוצר לניזוק, ואלמלא המצגג  הרשלני הנזק היה נמנע.

בהיבט המשפטי, על הנזק להיות קשור סיבתית למצג השווא על-פי המבחנים המשפטיים שנקבעו בפסיקה: מבחן הצפיות; מבחן הסיכון; ומבחן השכל הישר. עניינו של המבחן הראשון, הוא מבחן הצפיות, בשאלה האם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות כי התרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. אם בהשתלשלות העניינים התערב גורם זר, ייבחן האם התערבותו של הגורם הזר הייתה בגדר הצפיות הסבירה או שמא התערבותו של אותו גורם זר ניתקה את הקשר הסיבתי.

בית המשפט העליון אישרר את קביעתו של בית המשפט קמא, כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין נזקיה של פלדום, וכי לא מצגי השווא של עו״ד גיצלטר הם שמנעו מפלדום להיפרע מרייפמן. הקושי שנוצר במימוש זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית מנתק את הקשר הסיבתי בין מצג השווא שנוצר במכתב האישור לבין העדר היכולת של פלדום להיפרע מהבטוחה שהובטחה לה במסגרת הסכם ההלוואה. כמו כן, קיבל בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט קמא כי לא התקיים קשר סיבתי בין התנהגותו הרשלנית של עו״ד גיצלטר לאחר העברת כספי ההלוואה, הכוללת את מצג השווא לגבי מניות חברת אמבלייז כפי שתואר לעיל, לבין העדר האפשרות לקבל את הכספים אשר הובטחו לה. בית משפט קמא קבע כי התחמקותו של רייפמן ממימוש הבטוחות שנתן בידיה של פלדום מנתקת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין העדר יכולת לפרוע את ההלוואה, ובית המשפט העליון אישרר קביעה זו.

אולם, ביחס לשאלה בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין מצגי השווא שיצר עו״ד גיצלטר לבין הנזק שנגרם לפלדום עקב אי העמידה של רייפמן בהסכם ההלוואה. קיבל בית המשפט העליון את טענתה של פלדום כי לפחות חלקו של הנזק, קרי, הנזק שנגרם מאובדן קרן ההלוואה, היה נמנע אילו פלדום לא הייתה נקשרת בעסקת ההלוואה מלכתחילה: "על-כן, בצד הבחינה שקיים בית משפט קמא, שהתמקדה בקשר הסיבתי בין מצגי השווא של עו״ד גיצלטר לבין החוליה האחרונה בשרשרת האירועים, שהובילה להפסד כספי ההלוואה (אי החזרת ההלוואה ואי תשלום הריבית על-ידי רייפמן), נראה שיש מקום לבדוק גם את הקשר הסיבתי לחולייה הראשונה בשרשרת האירועים, ולבחון במקרה דנא קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא שהציג עו״ד גיצלטר לבין עצם היקשרותה של פלדום בהסכם ההלוואה. אם פלדום תעמוד בנטל להוכיח, כי כלל לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אלמלא מצגי השווא, יהיה ניתן לקבוע כי מתקיים רכיב הקשר הסיבתי העובדתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין הנזק של אובדן קרן ההלוואה שנגרם לפלדום" (ההדגשה הוספה, הח"מ).

פלדום טענה כי לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אילו ידעה על קיומו של שעבוד קודם בזמן, ועל נפקויות השעבוד לויליגר, ובהן המגבלה על רישום שעבוד נוסף לטובתה, והקושי לממש את השעבוד שהובטח לה כל עוד השעבוד לטובתו של ויליגר רובץ על הזכויות המשמשות כבטוחה. אל מול הגרסה שהציגה פלדום, לא נמסרה מפיו של עו״ד גיצלטר בבית משפט קמא גרסה המציגה תמונה אחרת, ולא נטען כי פלדום היו נקשרים בהסכם ההלוואה גם אם היו יודעים כי קיים שעבוד קודם על הבטוחה שניתנת להם: "ניתן, בנוסף, לעמוד על הגיונם של הדברים – קיומו של שעבוד קודם על הבטוחה שנועדה להבטחת החזר ההלוואה הוא שינוי משמעותי בתנאי הסכם ההלוואה, גם אם שווי הבטוחה גבוה בצורה ניכרת מסכום ההלוואה. שעבוד קודם בזמן עלול ליצור קשיים טכניים ומשפטיים לא רק בעת רישום הבטוחה אלא – וזה העיקר – גם בעת מימוש הבטוחה. בנוסף, במקרה דוגמת המקרה דנא, שבו הנכס ששימש כבטוחה הוא זכויות במניות, גובר החשש שתנודתיות בשווי ערך המניות תוביל בסופו של יום לתחרות בין בעל השעבוד הראשון בזמן לבין בעל השעבוד הנוסף. לרקע האמור, המסקנה היא שפלדום לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אלמלא המצג, ועל כן מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין מצג השווא הרשלני לבין עצם ההתקשרות בהסכם ההלוואה." באשר לקשר הסיבתי המשפטי קבע בית המשפט העליון: "הצפיות הנדרשת במסגרת מבחן הצפיות היא לגבי עצם ההתקשרות בהסכם, ואין צורך להוכיח כי אי החזר ההלוואה היה צפוי בעת שנוצר מצג השווא הרשלני וקשור בו בקשר סיבתי. בענייננו, עורך דין סביר היה יכול וצריך לצפות כי מצג השווא, לפיו הבטוחה נקייה מכל שעבוד קודם, יביא את פלדום להתקשר בהסכם ההלוואה, וכי פלדום עשויה הייתה שלא להתקשר בהסכם (או למצער להימנע מלהמשיך לפעול לפי המתווה שנקבע בהסכם) אילו ידעה על קיומו של השעבוד הקודם. על כן מתקיים רכיב הקשר הסיבתי המשפטי. מסקנה דומהה  עולה גם ממבחן הסיכון וממבחן השכל הישר." (ההדגשה הוספה, הח"מ).

לפיכך קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל על עו״ד גיצלטר את האחריות בגין נזקים שנגרמו לפלדום מעצם הכניסה להסכם ההלוואה (סך קרן ההלוואה של 775,000 דולר), וזאת על אף התמיהות שהעלה בית המשפט העליון נוכח התנהלותה של פלדום שבחרה להתנהל ללא ייעוץ משפטי, בתחום שאינו מוכר לה, ואף לא טרחה לוודא את רישום הבטוחה שהוענקה לה ברשם המשכונות.

מאידך, נמנע בית המשפט העליון מלהעניק לפלדום פיצוי בגין אובדן רווחיה (הריבית על ההלוואה) וקבע כי: "במקרה של מצג שווא רשלני, נקבע בפסיקה כי מבחן הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק מגן על אינטרס ההסתמכות של הניזוק, אך אינו מאפשר פיצוי בגין אובדן רווח שצפה הניזוק בהסתמך על מצג השווא… כדי להיות זכאית לפיצוי בגין הפסד הריבית המוסכמת, היה על פלדום להוכיח כי התרשלותו של עו״ד גיצלטר לאחר החתימה על הסכם ההלוואה היא שמנעה את קבלת מלוא הסכומים שהובטחו על-ידי רייפמן במסגרת אותו הסכם, ותשלום הריבית בתוכם. לשון אחרת – בעוד שבמקרה של אובדן כספי הקרן ניתן להטיל אחריות הן בשל רשלנות בשלב כריתת הסכם ההלוואה והן בשלב קיום ההסכם, הרי שבמקרה של אובדן כספי הריבית חובה על הצד הניזוק להראות התרשלות בשלב קיום ההסכם."