נגישות

2. המקור החוקי לחיוב מוסדות ציבור ובתי עסק להנגיש את השירותים הניתנים בהם הינו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1988 להלן: "חוק השוויון"), בו נקבע, בין היתר: "חוק זה מטרתו….לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד…".

3. חובת נגישות במתן שירותים אינה מוגבלת לקבוצת מסוימת, אלא מתייחסת לכל אלו שלהם צרכים מיוחדים, ולא בכדי קובע סעיף 3 לחוק השוויון: "אדם עם מוגבלות" – אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".

4. החובה לאפשר נגישות לשירותים במרחב הציבורי קבועה בסעיף 19ב' לחוק הקובע כי: "אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי". 

"נגישות" מוגדרת בסעיף 19א לחוק כ – "אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקניהם והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם, והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי";

"מקום ציבורי" מוגדר בחוק באופן רחב וכולל כל מקום המשמש להתכנסות, להתעמלות ופנאי, לבילוי ופנאי, המספק שירותי בריאות, המספק שירותי אירוח ולינה, הפתוח לשירות לאזרח, לתרבות ולאומנות, לתחבורה ציבורית, בו מגישים מזון ומשקאות, המשמש למופעים ולבידור, המספק שירותי דת,  המשמש למופעים ולבידור באופן קבוע או זמני. 

"שירות ציבורי" מוגדר אף הוא באופן רחב וכולל, בין היתר, שירותי בריאות, בידור, חינוך השכלה או פנאי, רווחה, ספורט תיירות, תרבות, הארחה, מסחר, דת, אנרגיה, בזק ובנקאות.

5. "התאמת נגישות" היא החובה האופרטיבית שמטיל החוק על בעלים ומפעילים של מקומות ציבוריים ושירותים ציבוריים. החובה מוגדרת כ"התאמות שיש לבצע כדי שתהיה נגישות". בהתאם להוראות חוק השוויון חל איסור להפעיל מקום ציבורי אלא אם כן בוצעו התאמות נגישות, זאת למעט מקרים חריגים.

6. הפרת הוראות בעניין נגישות הינה עוולה אזרחית המאפשרת לתבוע פיצויים, ואף לקבל פיצוי בגובה של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק (ניתן כמובן לקבל פיצוי גבוה יותר בכפוף להוכחת נזק גבוה יותר). נוסף, מי מפר את כללי הנגישות חשוף להעמדה לדין פלילי, לקנסות כבדים ביותר, ולסגירת המקום בו בוצעה עבירה של אי קיום תנאי נגישות.

7. בשנים האחרונות הותקנו מספר רב של תקנות שמטרתן להסדיר את הנגישות למקומות ציבוריים ולשירות ציבורי, כך למשל:

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), תשס"ג-2003 קובעות תנאים להפעלת אוטובוס נגיש (רוחב דלתות, מיתקן הרמה, מסעדי ומאחזי יד, הקצאת מקומות ישיבה ומקומות לכיסא גלגלים, התקנת לחצני עצירה). התקנות אף מפרטות את אופן הסיוע לאנשים עם מוגבלות בכל האמור לליווי לכלי תחבורה ציבורי.   

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לאתר), תשס"ח-2008, קובעות כי על הגוף המנהל של אתר עתיקות, גן לאומי, שמורות טבע, וכיוצא באלו, לדאוג לכך שמוקדי העניין באתר יהיו נגישים לאנשים עם מוגבלות, לרבות נגישות רציפה מהכניסה לאתר (חניה, מדרכה, תחנת הסעה, שביל ציבורי עיקרי, מקום להעלאת נוסעים והעלאתם) ועד למוקדי העניין שבאתר.

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות במוסד חינוך קיים), תשע"א-2011 מפרטות את חובת הנגישות ביחס למבנים ומתקנים במוסדות החינוך (פירי מעלית, תאי שירותים נגישים, וכו'), ומטילות חובה על בעלי מוסד החינוכי להתקין ולתחזק עזרים שיאפשרו נגישות למתקנים ולמבנים.

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות רכב השכרה ואוטובוסים), תשע"ג-2012 מטילות חובה על בעלי עסק להשכרת רכבים (מעל 100) להחזיק רכבי השכרה נגישים. התקנות אף מפרטות את ההתאמות הנדרשות לאוטובוס נגיש ואוסרות על דרישת תשלום יתר בגין רכבים הנגישים.   

8. תחומים נוספים בהם הותקנו תקנות נגישות (מבלי לפרט את כולם): תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות לשירותי בזק ולמיתקני בזק), תשס"ט-2009; תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות שהוא בניין קיים), תשע"ב-2011; תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), תשע"ד-2013; תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם), תשע"ו-2016;