החלטת מיסוי – לא ניתן להחליף בדיעבד מסלול הקצאת אופציות מהקצאה לפי סעיף 3(ט) (נותן שירותים) לסעיף 102 (עובד)

במסגרת החלטת מיסוי 5561/18 נדונה בקשה של חברה להחלפת מסלול המס לנותן שירות שבתחילה הוקצו לו אופציות להמרה למניות רגילות של החברה לפי סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודה, ולאחר שהפך להיות שכיר בחברה התבקש שינוי הסיווג של האופציות לפי 3(ט) לאופציות במסלול ההוני על פי הוראות סעיף 102 לפקודה. הבקשה נדחתה, כאשר במסגרת ההחלטה נקבע כי: "ברישה של סעיף 102(ב) לפקודה: "הכנסתו של עובד מהקצאת מניות". לפיכך, ניצעים אשר כבר במועד הענקה אינם מתקיימים בינם לבין החברה יחסי עובד- מעביד או אשר אינם משמשים כדירקטורים בחברה, אינם יכולים בדיעבד ליהנות מהסדרי המס הקבועים בסעיף 102 לפקודה..

העובדות:

  1. חברה פרטית תושבת ישראל (להלן: "החברה"), הקצתה במהלך השנים, אופציות למניות רגילות, בהתאם לתכנית הקצאה לפי הוראות סעיף 102 לפקודה )להלן: "תכנית האופציות") לעובדיה, שאינם "בעלי שליטה" כהגדרת המונח בסעיף 102 לפקודה, במסגרת מסלול רווח הון בהקצאה באמצעות נאמן (להלן: "המסלול ההוני").
  2. יחיד תושב ישראל שימש כנותן שירותים לחברה החל משנת 2016 (להלן: "נותן השירותים").
  3. בתמורה לשירותים שניתנו על ידי נותן השירותים כאמור, העניקה לו החברה אופציות להמרה למניות רגילות של החברה לפי סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודה (להלן: "אופציות 3(ט)"). ההכנסה ממימוש אופציות 3(ט) אלו מסווגת כהכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה וחייבת במס בשיעור המס השולי של נותן השירותים.
  4. בשנת 2017 נותן השירותים החל לעבוד בחברה כשכיר.
  5. האופציות שהוקצו בחברה הן תחת תכנית האופציות המסווגת על פי הכללים החשבונאיים כתכנית הונית (המסולקת במכשירים הוניים) על פי תקן 718 ASC (שלפני כן היה ידוע גם כתקן FAS123R) לפי כללי החשבונאות האמריקאים, על פי IFRS2 לפי התקינה הבין-לאומית ועל פי תקן 24 של המוסד לתקינה חשבונאית בישראל, ולא מסווגת כתכנית התחייבותית (המסולקת במזומנים), לרבות הענקת יחידות פנטום לעובדים.
  6. בתכנית האופציות ו/או בכל חוזה התקשרות אחר עם נותן השירותים ו/או עובדים בחברה, לא קיימת האפשרות לבצע שימוש באופציות מסוג Put ו/או Call, לשם מימוש אופציות 102 הוני למניות רגילות שיוקצו מכוחן, למעט באישור מראש של המחלקה המקצועית של רשות המסים בתנאים שיקבעו.

הבקשה:

לשנות את סיווג האופציות 3(ט) שהוקצו לנותן השירותים לאופציות במסלול ההוני על פי הוראות סעיף 102 לפקודה.

תמצית הסדר המס ותנאיו:

על הקצאת אופציות 3)0( תמשכנה לחול הוראות סעיף 3)0( לפקודה, ולא הוראות סעיף 102 לפקודה. לפיכך, אירוע המס יחול במועד המרת האופציות למניות החברה והכנסתו של נותן השירותים במועד זה תסווג כהכנסה ממשלח יד מכוח הוראות סעיף 2(1) לפקודה ותהא חייבת במס בשיעור המס השולי הקבוע בסעיף 121 לפקודה וסעיף 121ב לפקודה. האמור לעיל נקבע, בין היתר, מהטעמים הבאים:

  1. ככלל, סעיף 102 לפקודה, חל על הענקות של חברה מעבידה לעובד, לרבות לנושא משרה (כהגדרת המונחים בסעיף 102 לפקודה). מכאן, שעל מנת להיכנס תחת הוראות סעיף זה ישנה חובה כי יחולו בין הניצע לבין החברה המעבידה כבר במועד הענקה, יחסי עובד-מעביד, או לחילופין, שהניצע משמש כדירקטור בחברה. עמדה זו מוצאת את ביטוייה, בין היתר:

א. בכותרתו של חלק ה'1 לפקודה: "הקצאת מניות לעובדים";

ב. בהגדרה שבסעיף 102(א) לפקודה "הקצאת מניות באמצעות נאמן": "הקצאת מניות של

חברה מעבידה לעובד"; וכן

ג. ברישה של סעיף 102(ב) לפקודה: "הכנסתו של עובד מהקצאת מניות".

לפיכך, ניצעים אשר כבר במועד הענקה אינם מתקיימים בינם לבין החברה יחסי עובד- מעביד או אשר אינם משמשים כדירקטורים בחברה, אינם יכולים בדיעבד ליהנות מהסדרי המס הקבועים בסעיף 102 לפקודה. תכליתו של סעיף 102 לפקודה, בין היתר, הינה הקצאת תגמול הוני במטרה לחזק את הקשר בין עובדי החברה ונושאי המשרה שלה ושיתופם בהצלחתה, כחלק מהאורגנים הטבעיים הפנימים שלה ולא בהענקת הטבות מס ביחסים שבין נותני שירותים או ספקים לבין החברה שלה הם נותנים.

המדריך לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) שנכנסו לתוקפן במאי 2018

ביום 8.5.2018 נכנסו לתוקפן תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז–2017 , שקבעה שרת המשפטים, המפרטות את אופן יישומה של חובת אבטחת המידע המוטלת בחוק הגנת הפרטיות הישראלי על כל גורם המנהל או מעבד מאגר של מידע אישי. התקנות שהן יוזמה של הרשות להגנת הפרטיות שהיא גם הגוף המפקח על יישומן, קובעות מנגנונים ארגוניים ודרישות מהותיות (ניטרליות טכנולוגית), שמטרתם הפיכת אבטחת המידע לחלק משגרת ניהול הארגון. בין שאר החידושים, מטילות התקנות חובת דיווח על אירועי אבטחה חמורים לרשות להגנת הפרטיות (רמו"ט), ולפי דרישתה גם לאנשים עליהם המידע שנחשף.

לפירוט ביחס לתחולתן של התקנות, אנא ראה הרחבה בלינק הזה, הרשות להגנת הפרטיות אף פרסמה לציבור מדריכים המבהירים את החובות החלות על בעלי מאגרים שונים, בלינק זה.

יתרונות הסכמי ה-SAFE על הסכמי הלוואה המירה- Convertible Loan Agreements

הסכמי ה-SAFE הפכו לאחרונה לפופולריים להשקעות בחברות הזנק בשלב מוקדם. עמדנו כבר בעבר על חסרונותיהם של הסכמי הלוואה המירה/הלוואת גישור. הסכמי ה-SAFE  (simple agreement for future equity) נועדו להחליף הסכמי הלוואה המירה ומטרתם לפתור חלק מן הבעיות המתעוררות בהסכמי CLA, תוך שמירה על הגמישות שהם מציעים כמכשיר גיוס הון מהיר ופשוט יחסית. הסכמי ה-SAFE  שמים דגש על הפן ההוני של ההשקעה, ולא על פן החוב ההלוואתי.

היתרונות העיקריים של הסכמי ה-SAFE:

הסכמי ה-SAFE חוסכים עלויות עסקה ומו"מ: הסכמי ה-SAFE הינם הסכמים קצרים, לרוב בעלי עמוד אחד או שניים, שאינם כוללים תנאים רבים למשא ומתן, ולכן חוסכים לחברות הזנק ומשקיעים כסף רב המושקע בשכ"ט משפטי והוצאות עסקה, ומפחיתים את הזמן והמאמץ המושקעים במשא ומתן על תנאי ההשקעה. חברות הזנק ומשקיעים נדרשים למעשה לדון ולנהל מו"מ על שלושה תנאים בלבד: שווי החברה להמרה, ההנחה שתינתן למשקיע והאם יהיה שווי מקסימלי להמרה (Cap). מכיוון שלהסכמי SAFE אין תאריך פקיעה או תאריך פרעון, לא צריכים הצדדים להשקיע זמן רב במו"מ על מועדי פרעון, תנאים להמרה/פרעון, ריביות, מקרי הפרה וכיו"ב.

הסכמי ה-SAFE אינם יוצרים הלוואה או חוב שעל החברה לפרוע: שלא כמו הסכמי הלוואה המירה, ה-SAFE אינו הסכם חוב. להסכמי חוב יש בד"כ תאריכי פירעון, הם בדרך כלל כפופים להוראות מחייבות, שמים את החברה תחת האיום של חדלות פרעון, ויכולים אף לכלול בטוחות, ערבויות והסכמי הכפפה להלוואות עתידיות. כל האלמנטים הללו יכולים להוות אלמנטים בעייתיים לחברות הזנק. אירוע ההמרה על פי הסכם ה-SAFE יתקיים באחד מן התרחישים שיצויינו בו: השקעה עתידית בחברה, ארוע EXIT או הנפקה, או פירוק של החברה (חדלות פרעון). המשקיע אינו נושה ואינו יכול לדרוש את פרעון ההשקעה אלא בקרות אירועים מסויימים.

השקעת SAFE אינה צוברת ריבית: הואיל והסכמי ה-SAFE אינם הסכמי הלוואה או חוב, הרי שהם אינם צוברים ריבית. זה אלמנט חיוני מאוד לחברות הזנק, וממילא מיישם את האינטרס של המשקיעים, שאינם מלווים "קלאסיים" העוסקים בהלוואות, כדוגמת הבנקים, אלא משקיעים Equity.

סגירת הסכם מול מספר משקיעים במקביל: הסכמי SAFE מאפשרים גיוס כספים מול מספר משקיעים באופן מקביל, כאשר אין צורך לסגירה סימולטנית עם כולם יחד או על ניהול מו"מ על תנאים רבים מול מספר משקיעים יחד.

קיימות ארבע גרסאות של הסכמי SAFE, המתאימות לארבעה סוגים שונים של המרה: המרה רגילה, המרה עם CAP  (שווי מקסימלי) ללא הנחה, המרה עם הנחה ללא שווי מקסימלי, המרה עם שווי מקסימלי ועם הנחה והמרה כולל סעיף MFN (השוואה לתנאי המרה עתידיים עודפים).

להרחבה ביחס להסכמי ה-SAFE ולדוגמאות ניתן לעיין באתר של ה-Y Combinator שניסחו לראשונה הסכמים אלו.

מיסוי מנגנוני Reverse Vesting ו- Holdback  על מייסדי החברה ועובדי מפתח – חוזר מס הכנסה מספר 5.2017

ביום 12.6.2017 פורסם חוזר מס הכנסה 5.2017 הסוקר את היבטי המיסוי הנוגעים למנגנוני Reverse Vesting ו-Holdback אשר הינם מנגנונים המשמשים לחיזוק הקשר בין המייסדים/עובדי מפתח של חברות הזנק, בינם לבין עצמם ובינם לבין החברות עצמן, ו/או ביניהם ובין משקיעים, ואשר הפכו לנפוצים יותר ויותר בתעשייה. המכנה המשותף של מנגנונים אלה הוא הסכמת המייסדים ועובדי המפתח להחיל על עצמם מגבלות בקשר עם בעלותם על מניותיהם בחברה או על זכאותם לקבל תמורה בגין מכירת מניותיהם בחברה, וזאת לשם העצמת הקשר בינם לבין החברה והבטחת מעורבותם הפעילה בחברה במהלך תקופת המגבלות.

מנגנונים אלה יכולים להתגבש במהלך חיי החברה: בהקמה – בין המייסדים לבין עצמם, ו/או בינם לבין החברה; במסגרת השקעות פרטיות בחברה – בין המייסדים לבין המשקיעים או לבין החברה; במסגרת עסקאות רכישה של חברות – בין המייסדים ו/או עובדי מפתח לבין הרוכש. מנגנונים אלה יוצרים אפליה לרעה של המייסדים/עובדי המפתח, ביחס לבעלי מניות אחרים, משקיעים אחרים, מייסדים אחרים (למשל, מייסד שעזב את עבודתו בחברה לפני ההשקעה או המכירה) ו/או עובדים בחברה, שעליהם ועל מניותיהם לא מוחלות מגבלות.

במסגרת החוזר הודגש, כי סקירת המשמעויות המיסויות ביחס למנגנונים אלו הינה ביחס למניות אשר כבר נמצאות בבעלותם של אותם מייסדים ממועד הקמת החברה ו/או מקורן בהענקות תחת הוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכייא- 1961 (להלן – "הפקודה") במסלול רווח הון בהקצאה באמצעות נאמן או בהקצאות כנגד השקעה בחברה בשווי שוק. למותר לציין, כי בהקצאת מניות חדשה שלא במועד הקמת החברה, ללא תמורה או כנגד תמורה הנמוכה משווי השוק של המניות לאותו מייסד/עובד מפתח, אשר מקיים יחסי עובד-מעביד עם החברה, ואשר מוגדר כבעל שליטה בהתאם לסעיף 32(9) לפקודה, ההפרש בין שווי שוק המניות לבין התמורה ששולמה עבורן תסווג כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה.

מנגנון :Reverse Vesting

מנגנון Reverse Vesting, הינו מנגנון אשר מטרתו להבטיח שהמייסדים/עובדי מפתח ימשיכו לפעול למען קידומה של החברה וחיזוק הקשר בינם לבין החברה, וכן לשמר את האטרקטיביות של החברה והמשך פעילותה כלפי משקיעים ורוכשים פוטנציאליים. המנגנון מיושם, באמצעות הטלת מגבלות על מניות המייסדים/עובדי מפתח במשך תקופה מסוימת, אשר תוסרנה בהדרגתיות או בפעימה אחת, כפוף להמשך עבודתם בחברה. מנגנון זה מוסדר בדרך כלל בהסכם המייסדים, אשר נערך בסמוך להקמת החברה ועוסק בהגדרת זכויותיהם והתחייבויותיהם של המייסדים בקשר עם המיזם, או בהסכם נפרד אשר נחתם במסגרת סיבוב השקעה בחברה, בדרך כלל כדרישה של המשקיע אשר תמחר את השקעתו וקבע את שוויה של החברה בהתבסס, בין היתר, על ההנחה שאותם מייסדים/עובדי מפתח ימשיכו לעבוד בחברה ולפתח את הרעיון או הטכנולוגיה.

 מנגנון Reverse Vesting מגדיר את התנאים ותקופת המגבלות במהלכה לחברה ו/או לבעלי מניות אחרים בחברה עומדת הזכות לרכוש בחזרה את כל או חלק ממניות המייסדים/עובדי המפתח. לעיתים, יכלול המנגנון גם בטחונות למימושו, כגון שעבוד, עיכבון, נאמנות ביחס למניות שכפופות למנגנון, הפקדת שטרי העברת מניות חתומים בידי החברה או הנאמן וכדומה. יובהר, כי אותם מייסדים/עובדי מפתח זכאים גם לאורך תקופת ה- Reverse Vesting, לכל הזכויות המוקנות להם מכוח החזקתם במניות כאמור, לרבות זכויות לדיבידנד, זכויות הצבעה וכיוצא באלו.

המצב השכיח בו הזכות לרכוש את מניות המייסדים/עובדי המפתח מתעוררת מכוח מנגנון Reverse Vesting הוא התפטרות או פיטוריי המייסד/עובד המפתח. עם זאת, בדרך כלל בהסכמים נקבע (בדרך כלל בהסכמים אשר נחתמו במסגרת עסקת השקעה) כי המגבלות תוסרנה והבעלות במניות תישאר בידי המייסד/עובד המפתח במקרים של מוות, נכות, בפיטורין של המייסד/עובד המפתח בנסיבות שאינן עולות לכדי הגדרת "cause" (דהיינו, נסיבות חמורות המוגדרות בהסכם והקשורות למעשה או מחדל חמורים של העובד), או בהתפטרות של המייסד/עובד המפתח הנובעת מסיבות המוגדרות כיימוצדקות", כגון שינוי מהותי לרעה באופי התפקיד, הפחתה משמעותית בשכר העבודה (לרוב, כזו שאינה חלק מהורדת שכר רוחבית בחברה או בחטיבה בה מועסק המייסד/עובד המפתח), העברת משרדי החברה למקומות רחוקים וכיוצא בזאת. כמו כן, נהוג לבטל את המנגנון האמור בעת הנפקה, מכירת כל הזכויות בחברה (Exit Event) ו/או מכירת השליטה בחברה.

 במסגרת מנגנון Reverse Vestings נקבע מראש גם המחיר בו תהיה החברה/בעלי מניות האחרים רשאים לרכוש את המניות. הרכישה תהא ללא תמורה או בתמורה לערכן הנקוב של המניות או בתמורה השווה למחיר ששולם על ידי המייסדים/עובדי המפתח כאשר רכשו את המניות.

הערה: לא ברור איך מתיישב מנגנון Reverse Vesting עם חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב–2012 אשר לכאורה חל על כל מקרה בו מתחייב עובד להעניק בטוחה למעסיק כנגד התחייבות להמשיך ולעבוד עימו. ראה הרחבה בלינק הבא.

היבטי המס החלים במקרה של החלת מנגנון Reverse Vesting:

בכפוף לעמידה בתנאים המפורטים בחוזר זה ולהלן, הרי שהחלת המנגנון אינה משנה את סיווג ההכנסה הנובעת ממכירת המניות כאמור להכנסה פירותית. על הכנסה שמקורה במכירה בפועל של מניות, אשר הוחל עליהן מנגנון Reverse Vestings, על ידי המייסד/עובד המפתח, יחולו הוראות חלק ה' לפקודה, כאשר המחיר המקורי ויום הרכישה של אותן מניות יהיו אלו אשר נקבעו במועד ייסוד החברה/רכישת המניות, לפי העניין.

  1. המנגנון נקבע מראש ובכתב במועד ייסוד החברה (או בסמוך למועד ובלבד שלא חלפה חצי שנה ממועד ייסוד החברה) ו/או אגב השקעה מהותית בחברה בלבד. לעניין הוראות חוזר זה, יראו השקעה מהותית בחברה השקעה במסגרתה הונפקו למשקיעים לפחות 5% מהון המניות המונפק של החברה אחרי ההקצאה.
  2. במקרה בו מופעל המנגנון, נקבע כי החברה ו/או בעלי המניות האחרים בחברה בלבד הם אלו הרוכשים את המניות מאותו המייסד/עובד מפתח, וזאת ללא תמורה או בתמורה לערכן הנקוב או בתמורה השווה למחיר ששולם כאשר נרכשו המניות ובלבד שנרכשו במחיר שאינו נמוך משווי השוק, והכול כפי שהוסכם בכתב מראש והוחלט במועד חתימת ההסכם.
  3. מניות המייסדים/עובדי המפתח הן מניות רגילות המסווגות כמכשירים הוניים (ולא כהתחייבות), ואינן מסווגות כמניות בכורה או כמניות נדחות או מניות הנהלה או מניות הניתנות לפדיון (למעט פדיון ללא תמורה או תמורת ערך נקוב). כמו כן, המניות זהות בזכויותיהן לשאר המניות הרגילות מאותו סוג. וכן: המניות מקנות זכויות לדיבידנד, זכויות הצבעה וזכות להשתתף בנכסי החברה במקרה של פירוק. יודגש, כי מדובר במניות, אשר אילו היו נמכרות טרום קביעת מנגנון זה, היה הרווח ממכירתן מסווג כרווח הון.
  4. במקרה בו המניות תימכרנה לחברה ו/או לבעלי מניות אחרים בהתאם להוראות מנגנון Reverse Vesting, הרי שעל המכירה בידי המייסד/עובד המפתח יחולו הוראות חלק ה' לפקודה, כאשר המחיר המקורי ויום הרכישה של אותן מניות יהיו אלו אשר נקבעו במועד ייסוד החברה/רכישת המניות, לפי העניין והתמורה תהא זו ששולמה בפועל על ידי החברה ו/או בעלי מניות אחרים, ככל ושולמה.
  5. אין בחוזר המקצועי כדי לקבוע היבטי מס בידי בעלי המניות הנותרים או בידי החברה.
  6. למען הסר ספק, לא יותרו בידי החברה ו/או בעלי מניותיה כל הוצאות לפי סעיף 17 לפקודה, בגין מנגנון Reverse Vesting.

מנגנון Holdback-n:

תיאור כללי של המנגנון:

מנגנון Holdbacks הפך שכיח בשנים האחרונות ומשמש את הרוכשים של החברות, ככלי המאפשר להם למצות את הערך מעסקת הרכישה ולשמר את המייסדים/עובדי המפתח בחברה או בחברה אחרת בקבוצה. בהתאם למנגנון Holdbacks, התמורה, כולה או חלקה, המשולמת בגין מכירת מניות המייסדים/עובדי המפתח, בין במזומן ובין במניות של החברה הרוכשת (או חברה קשורה לה), מופקדת בנאמנות או מוחזקת בידי החברת הרוכשת, למשך תקופה מסוימת, בהתאם להסכם Holdback שיחתם בין המייסדים/עובדי המפתח והחברה הרוכשת ו/או בהתאם לתנאי Holdback שייקבעו במסגרת הסכם הרכישה (להלן – "תמורת Holdback-n").

תמורת Holdbacks משוחררת למייסדים/עובדי המפתח בהדרגה או בפעימה אחת, בכפוף להמשך העסקתם בחברה או בחברה אחרת בקבוצה. עם זאת, תמורת Holdbacks תשולם במלואה למייסדים/עובדי המפתח אף אם לא ימשיכו לתת שירות לחברה בעקבות מוות, נכות, פיטוריהם על ידי החברה בנסיבות שאינן עולות לכדי הגדרת "cause" (דהיינו, נסיבות חמורות המוגדרות בהסכם והקשורות למעשה או מחדל של העובד) או התפטרותם בשל סיבות המוגדרות כ"מוצדקות".

היבטי המס החלים במקרה של שימוש במנגנון Holdbacks

תמורת Holdbacks המשתלמת למייסדים/עובדי מפתח, וזאת עד למחיר המניה, כפי שנקבע בעסקת הרכישה, תתחייב במס כרווח הון לכל דבר ועניין, ובתנאי שמדובר במניות, אשר אילו היו נמכרות טרום קביעת מנגנון זה, היה הרווח ממכירתן מסווג כרווח הון.

בהתקיים כל התנאים הבאים תסווג תמורת Holdbacks כחלק מהתמורה בעד המניות ותתחייב במס רווח הון:

  1. מניות המייסדים/עובדי המפתח הן מניות רגילות המסווגות כמכשירים הוניים (ולא כהתחייבות), ואינן מסווגות כמניות בכורה או מניות נדחות או מניות הנהלה או מניות הניתנות לפדיון (למעט פדיון ללא תמורה או תמורת ערך נקוב). כמו כן, המניות זהות בזכויותיהן לשאר המניות מאותו סוג. וכן: המניות מקנות זכויות לדיבידנד, זכויות הצבעה וזכות להשתתף בנכסי החברה במקרה של פירוק.
  2. כמו כן, מדובר במניות, אשר אילו היו נמכרות טרום קביעת מנגנון זה, היה הרווח ממכירתן מסווג כרווח הון.
  3. לגבי מניות המייסדים/עובדי המפתח הנמכרות במסגרת העסקה הן הוחזקו בידיהם במשך תקופה של 12 חודשים לפחות טרם יום חתימת העסקה.
  4. מניות המייסדים/עובדי המפתח נמכרות במסגרת עסקת מכירה של כלל הזכויות בחברה לרבות במסגרת שינוי מבנה.
  5. במסגרת עסקת רכישת החברה שיעור הזכויות בחברה המוחזק על ידי מייסדים ועובדי מפתח שיהיה כפוף למנגנון Holdback, אינו עולה על 50% מסך כל הזכויות המוחזקות על ידם.
  6. תמורת Holdback אינה תגמול נוסף, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהתמורה עבור מניות החברה הנגזרת משווי החברה כפי שנקבע בין הצדדים לעסקה – בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון.
  7. לעניין זה, המחיר למניה שישולם למייסדים/עובדי המפתח בגין מניותיהם יהא זהה למחיר למניה שישולם לשאר בעלי המניות הרגילות בחברה. ניתן להניח כי מתקיים האמור לעיל מקום שבשעת מכירת מניות החברה בעלי המניות שאינם מייסדים או עובדי מפתח ושעל אחזקותיהם לא חל מנגנון Holdback, מחזיקים בשיעור החזקה מהותי. לעניין זה מהותי הנו לפחות שליש מאמצעי השליטה (כהגדרתם בסעיף 88 לפקודה) בחברה.
  8. המייסדים/עובדי המפתח מתקשרים בהסכם עבודה חדש, שייכנס לתוקף לכל המאוחר במועד השלמת העסקה, או לחילופין ממשיכים לעבוד תחת הסכם העבודה הקיים שלהם או הסכם עבודה מתוקן, לפיו יקבלו שכר ראוי (אשר לא יפחת ממשכורתם בחברה טרם העסקה), בתמורה לעבודתם בחברה או בחברה אחרת בקבוצה, לרבות במשך תקופת המגבלות (למעט אם פוטרו או התפטרו מעבודתם בחברה או בחברה אחרת בקבוצה או במקרה של נכות או מוות).
  9. החברה הרוכשת תייחס בדיווחי המס שלה את תשלום תמורת ה- Holdback כתשלום עבור מניות המוכרים במסגרת העסקה ולא כתשלום שכר בגין עבודתם. החברה הרוכשת לא תתבע הוצאה בישראל לצורכי מס, בגין תשלום תמורת Holdbacks.
  10. המייסדים/עובדי המפתח ידווחו על מכירת מניותיהם בחברה לפקיד השומה וככל וכל התמורה בעסקה היא במזומן תשולם מקדמת המס בגין מלוא התמורה המיוחסת למייסדים/עובדי מפתח (לרבות חלקם בתמורת ה- Holdback). במקרה בו התמורה, כולה או חלקה, היא במניות ו/או זכויות אחרות של החברה הרוכשת, הרי שיחולו על תמורה זו הוראות סעיף קטן זה או הוראות החלק ה-1 לפקודה או החלק ה-2 לפקודה, לפי העניין.
  11. ככל שמי מהמייסדים/עובדי מפתח לא יקבל חלק מתמורת Holdbacks, יהיה אותו מייסד/עובד מפתח רשאי לתקן את דיווחיו לשנת המס בו אירעה המכירה, והמס בגין אותו חלק מתמורת Holdbacks, שלא השתלם למייסד/עובד מפתח בסופו של דבר, יושב לו כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה מתום אותה שנת מס ועד ליום ההחזר בהתאם להוראות הפקודה.
  12. למען הסר ספק, לא יותרו בידי החברה ו/או בעלי מניותיה ו/או המייסדים/עובדי המפתח כל הוצאות לפי סעיף 17 לפקודה, בגין מנגנון ה- Holdback.
  13. מובהר, כי ככל שתמורת Holdbacks שתשולם למייסדים/עובדי מפתח תהא גבוהה מהמחיר למניה מאותו סוג לו זכאים בעלי המניות בחברה (למעט בשל ריבית או רווחים שנצמחו על תמורת Holdbacks במהלך התקופה), יסווג ההפרש כאמור כהכנסת עבודה אשר יתחייב במס לפי סעיף 2(2) לפקודה.

הוראות נוספות:

יודגש, כי עמדת רשות המיסוי כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוזר הינה בהנחה כי לא מתקיים אחד מהאמור להלן:

  1. החברה הרוכשת, אגב יישום מנגנון Holdback, הנה "קרוב" כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, של החברה או של בעלי מניותיה, לרבות המייסדים או עובדי המפתח, או של תאגידים הקשורים לחברה.
  2. ממועד התאגדותה, החברה הייתה בשלב כלשהו גוף שקוף לצורכי מס.
  3. במועד מכירת המניות, אגב יישום מנגנון Holdbacks, בעלי המניות המחזיקים ברוב ההון המוקצה בחברה, לרבות המייסדים/עובדי המפתח, הם קרובים זה לזה כהגדרת המונח "קרוב" בסעיף 88 לפקודה.
  4. החברה ו/או המייסדים/עובדי המפתח קיבלו בעבר החלטת מיסוי מרשות המסים הנוגעת למניות מושא חוזר זה.

 

החלטות מיסוי 6539/17 – מיסוי אופציות של עובדים ישראליים בניוד (שביצעו Relocation לחו"ל, או אשר שבו לישראל)

במסגרת החלטת מיסוי 6539/17 מיום 28.5.2017 נדון עניינן של אופציות שהוענקו לעובדים בניוד, קרי עובדום שביצעו Relocation מישראל לחו"ל או אשר שבו לישראל.

העובדות:

  1. חברה תושבת ישראל אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסת NASDAQ שבארה״ב (להלן: ״החברה״).
  2. לחברה תכנית הקצאה בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (להלן: ״הפקודה״) אשר הוגשה לאישורו של פקיד שומה כנדרש (להלן: ״התכנית״).
  3. במהלך השנים הקצתה החברה מכוח התכנית, אופציות ויחידות השתתפות למניה מסוג Restricted Stock Units (להלן יחדיו: ״האופציות״), לעובדים ולנושאי משרה בחברה, שאינם בעלי שליטה כהגדרת המונח בסעיף 102 לפקודה, בהקצאה באמצעות נאמן בהתאם להוראות מסלול רווח הון שבסעיף 102 לפקודה (להלן: ״המסלול ההוני״, ״אופציות 102 הוני״ בהתאמה).
  4. כל האופציות הופקדו במועד הקצאתן בידי הנאמן כמשמעותו בסעיף 102 לפקודה (להלן: ״הנאמן״).
  5. החברה הינה כאמור חברה גלובלית אשר לה חברות בנות ברחבי העולם (להלן: ״חברות בנות״) (החברה וחברות הבנות תיקראנה יחדיו להלן: ״חברות הקבוצה״). לחברה עובדים אשר הוקצו להם האופציות בהיותם מועסקים באחת מחברות הקבוצה במדינה כלשהיא, ואשר במהלך העסקתם עברו לעבוד בחברה אחרת במדינה שונה. כך למשל, ישנם עובדים המחזיקים באופציות אשר ניתנו להם בהיותם מועסקים בחברה בישראל, ועברו לעבוד בחברות הקבוצה שאינן תושבות ישראל. כמו כן, חלק מהעובדים של החברה כיום, קיבלו את האופציות כאשר עבדו מחוץ לישראל בחברות הקבוצה שאינן תושבות ישראל. העובדים המוזכרים בסעיף זה יקראו להלן: ״עובדי רילוקיישן״.

הבקשה:

לאשר כי על האופציות שניתנו לעובדי רילוקיישן (הן היוצאים מישראלים הן השבים לישראל) יחולו הוראות סעיף 102 לפקודה, וכי חבות המס בישראל תיקבע בהתאם לתקופת ההבשלה של האופציות שאירעה בישראל.

תמצית הסדר המס ותנאיו:

  1. לגבי עובדים היוצאים מישראל: חלק ההכנסה ממימוש האופציות שהוקצו לעובדי הרילוקיישן בהיותם מועסקים בחברה, יקבע כדלקמן: שווי ההכנסה כשהוא מוכפל במספר הימים שמיום הקצאת האופציות (או מיום תחילת תקופת ההבשלה, כמוקדם מהשניים) ועד ליום העזיבה של עובד הרילוקיישן את ישראל, מחולק במספר הימים שמיום ההקצאה (או מיום תחילת תקופת ההבשלה, כמוקדם מהשניים) ועד לתום תקופת ההבשלה של האופציות (להלן: ״הרווח הישראלי״).
  2. בגין הרווח הישראלי לא יינתנו כל הקלה, קיזוז או פטור לרבות מכוח סעיפים 14 ו/או 97(ב) לפקודה, לא יינתן כל זיכוי, לרבות זיכוי בגין מסי חוץ כמשמעותו בחלק י׳ פרק שלישי לפקודה, ולא יינתן כל ניכוי בגינו, למעט ניכוי הוצאות מכירה.
  3. במועד המימוש, כהגדרת המונח בסעיף 102(א) לפקודה, החברה ו/או הנאמן ינכו לעובד הרילוקיישן מס מהרווח הישראלי, ובנוסף, ינכו באותו מועד מס מיתרת הרווח, קרי – סך הרווח שנצמח לעובד הרילוקיישן במועד המימוש, בניכוי הרווח הישראלי (להלן: ”יתרת הרווח״), כשמסכום יתרת הרווח יזוכו מסי החוץ ששולמו בגין יתרת רווח זו בלבד. למען הסר ספק, לא יינתן עודף זיכוי בגין מיסי חוץ החלים על יתרת הרווח. לעניין זה יחולו ההגדרות לרבות הגדרת ״מועד מימוש״ והתנאים שבסעיף 102 לפקודה.
  4. החברה ו/או הנאמן יעבירו את המס שנוכה במקור כאמור בסעיף 3 לעיל לפקיד השומה כנדרש בסעיף 9(ה) לכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס״ג-2003.
  5. לגבי עובדים השבים לישראל: על הכנסתם של עובדי הרילוקיישן מהאופציות אשר הוקצו להם בהיותם מועסקים באחת מחברות הבת מחוץ לישראל ושבו לישראל, יחולו הוראות סעיף 3(ט) לפקודה, לכל דבר ועניין. חלק ההכנסה שיחויב בניכוי מס במקור בישראל יקבע בהתאם לאמור בסעיף 4-1 לעיל, בשינויים המחויבים. לעניין זה מועד ה״מימוש״ לפי סעיף 3(ט) לפקודה הינו מועד המרת האופציות למניות ובמועד זה יחויב עובד הרילוקיישן האמור במס שולי לפי סעיף 2(1) לפקודה או סעיף 2(2) לפקודה, לפי העניין. מימש עובד רילוקיישן אופציה למניה של החברה ולא מכר העובד את המניה בפועל במועד המימוש כאמור (Same Day Sale), יראו את שווי המניה במועד המימוש לפי סעיף 3(ט) לפקודה כמחיר המקורי של המניה ואת מועד המימוש לפי סעיף 3(ט) לפקודה כיום הרכישה של המניה.
  6. האמור לעיל יחול לגבי כל עובד הנחשב כעובד רילוקיישן (כהגדרת המונח לעיל) נכון למועד הפנייה בבקשה בכתב לרשות המסים ויחתום על הצהרה כנדרש, וכן לגבי עובדים אשר יוגדרו כעובדי רילוקיישן בעתיד ויחתמו על הצהרה כנדרש מכוח החלטת המיסוי.
  7. יובהר, כי לעניין הניכוי מס במקור יראו את העובדים כתושבי ישראל. עם זאת למען הסר ספק אין באמור בהחלטת מיסוי זו משום אישור או קביעה מהותית ביחס למעמד התושבות של העובדים, לרבות לעניין סעיפי הפקודה המעניקים הקלות מס לתושבים חוזרים ו/או לתושבים ותיקים חוזרים. כמו כן, החלטת מיסוי זו מתייחסת לחובת ניכוי המס במקור החלה על הנאמן ו/או החברה, והיא אינה מתייחסת לחבות המס הסופית החלה על עובדי הרילוקיישן, סוגיה שיכול ותיבחן על ידי פקיד השומה.
  8. למען הסר ספק יובהר, כי ככל ויש עובדי רילוקיישן הכפופים להחלטת מיסוי אחרת שניתנה מהמחלקה המקצועית בנציבות מס הכנסה ו/או מפקיד שומה המסדירה ומגדירה, בין היתר, את נושא התושבות, חישוב וקביעת חבות המס של עובדי הרילוקיישן, לרבות סוגיות בדבר קיזוזים, פטורים, פריסת הרווח ו/או שיעור מס מופחת ו/או זיכויים, שאז לעניין נושאים אלו יחול האמור באותה החלטת מיסוי.
  9. מבלי לגרוע מן האמור לעיל ובנוסף, יובהר כי אין באישור זה מלהעניק פטור לעובדים החייבים על פי דין בהגשת דוח בישראל, לרבות בשל תשלום מס יסף. מובהר, למען הסר ספק, כי בגין רכיב ההכנסה החייבת במס בהתאם להוראות סעיף 102(ב)(3) לפקודה, ממימוש האופציות נשוא החלטת מיסוי זו, החברה ו/או הנאמן ינכו מס יסף בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), תשנ״ג-1993.
  10. כמו כן, במסגרת החלטת המיסוי, נקבעו הוראות והתניות אופרטיביות ליישום החלטת המיסוי וכן הוראות ספציפיות לעניין החברה והנאמן כגון: ביאורים בדוחות הכספיים ובדוחות התאמה למס, אישור מצגי החברה ומכתב אישור של החברה להסכמתה לתנאי החלטת מיסוי זו וכן הוראות במקרה של הפרה.

אושרו תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017

ביום 21.3.2017 אושרו תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע״ז-2017 אשר ייכנסו לתוקפן בתום שנה ממועד פרסומן.

התקנות מפרטות את שלל ההגנות והאבטחות בהן מחויב בעלי של מאגר מידע (וכן מנהל או מחזיק), ומגדירות חובות מוגברות על מחזיקי מידע רגיש ו/או בעלי רשומות של 100,000 איש ומעלה.

מסמך הגדרות מאגר: התקנות מחייבות בעל מאגר להגדיר "מסמך הגדרות מאגר" אשר יכלול מספר עניינים (תיאור כללי של פעולות האיסוף והשימוש במידע, תיאור מטרות השימוש במידע,  סוגי המידע השונים הכלולים במאגר המידע, פרטים על העברת או שימוש במאגר המידע מחוץ לגבולות המדינה, פעולות עיבוד מידע באמצעות מחזיק,  הסיכונים העיקריים של פגיעה באבטחת המידע, ואופן ההתמודדות עמם, שמו של מנהל מאגר המידע, של מחזיק המאגר ושל הממונה על אבטחת מידע בו, אם מונה כזה).

חובת מינוי ממונה על אבטחת מידע: חלה חובה למנות ממונה על אבטחת מידע, אשר יהיה כפוף ישירות למנהל מאגר המידע או למנהל פעיל של בעל המאגר או המחזיק בו, לפי העניין, או לנושא משרה בכירה אחר הכפוף ישירות למנהל המאגר. הממונה על אבטחה יכין נוהל אבטחת מידע ויביאו לאישור בעל המאגר וכן יכין תכנית לבקרה שוטפת על העמידה בדרישות התקנות.

נוהל אבטחת מידע: בעל מאגר המידע יקבע במסמך את נוהל אבטחת המידע בהתאם למסמך הגדרות המאגר והתקנות. נוהל האבטחה יכלול, בין השאר הוראות בעניין האבטחה הפיזית והסביבתית של אתרי המאגר, הרשאות גישה למאגר המידע ולמערכות המאגר, תיאור של אמצעים שמטרתם הגנה על מערכות המאגר ואופן הפעלתם לצורך כך, הוראות למורשי הגישה למאגר המידע, הסיכונים שחשוף להם המידע שבמאגר במסגרת הפעילות השוטפת של בעל מאגר המידע ואופן הטיפול בהם.

במאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה (ראו להלן), יכלול נוהל האבטחה בנוסף התייחסות לאמצעי הזיהוי והאימות לגישה למאגר ולמערכות המאגר, אופן הבקרה על השימוש במאגר המידע, ובכלל זה תיעוד הגישה למערכות המאגר, הוראות לעניין עריכת ביקורות תקופתיות לווידוא קיומם ותקינותם של אמצעי האבטחה, הוראות לעניין גיבוי נתונים, והוראות לעניין אופן ביצוע פעולות פיתוח במאגר ותיעודן.

מסמך מבנה מאגר המידע: בעל מאגר מידע יחזיק מסמך מעודכן של מבנה מאגר המידע וכן רשימת מצאי מעודכנת של מערכות המאגר. במאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הגבוהה, בעל המאגר אחראי לכך שייערך סקר לאיתור סיכוני אבטחת מידע וכי ייערכו מבדקי חדירות למערכות המאגר לבחינת עמידותן בפני סיכונים פנימיים וחיצוניים, אחת לשמונה עשר חודשים לפחות.

שמירת ואבטחת מערכות החומרה: בעל מאגר מידע יבטיח כי מערכות החומרה של המאגר יישמרו במקום מוגן, המונע חדירה וכניסה אליו בלא הרשאה, והתואם את אופי פעילות המאגר ורגישות המידע בו. בעל מאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה, ינקוט אמצעים לבקרה ולתיעוד של הכניסה והיציאה מאתרים שבהם מצויות המערכות ושל הכנסה והוצאה של ציוד אל מערכות המאגר ומהן.

ניהול כוח אדם: בעל מאגר מידע יעניק גישה למידע המצוי במאגר רק לאחר נקיטת אמצעים סבירים, המקובלים בהליכי מיון עובדים ושיבוצם, כדי לברר שאין חשש כי בעל ההרשאה אינו מתאים לקבלת גישה למידע המצוי במאגר. בעל המאגר יקיים הדרכות לבעלי הרשאות בנושא החובות לפי החוק והתקנות אלה.

קביעת הרשאות גישה: בעל מאגר מידע יקבע הרשאות גישה של בעלי הרשאות למאגר המידע ולמערכות המאגר, בהתאם להגדרות תפקיד; הרשאת הגישה לכל תפקיד תהיה במידה הנדרשת לביצוע התפקיד בלבד. בעל המאגר ינהל רישום של ההרשאות וינקוט אמצעים כדי לוודא גישה למאגר רק על ידי בעל ההרשאה. במאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה  ייעשה אופן הזיהוי ככל האפשר על בסיס אמצעי פיזי הנתון לשליטתו הבלעדית של המורשה.

בקרה ותיעוד גישה: במערכות של מאגר מידע אשר חלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה, ינוהל מנגנון תיעוד אוטומטי שיאפשר ביקורת על הגישה למערכות המאגר.

תיעוד אירועי אבטחה: בעל מאגר מידע יהיה אחראי לתיעוד כל מקרה שבו התגלה אירוע המעלה חשש לפגיעה בשלמות המידע, לשימוש בו בלא הרשאה או לחריגה מהרשאה.

חובת הודעה בקרות אירע אבטחה חמור: במקרה כזה יודיע על כך בעל המאגר לרשם באופן מיידי, וכן ידווח לרשם על הצעדים שנקט בעקבות האירוע.

התקנים ניידים: בעל המאגר יגביל או ימנע אפשרות לחיבור התקנים ניידים למערכות המאגר במתכונת ההולמת את רמת אבטחת המידע שחלה על המאגר, את רגישות המידע, את הסיכונים המיוחדים למערכות המאגר או למידע הנובעים מחיבור ההתקן הנייד ואת קיומם של אמצעי הגנה מתאימים מפני סיכונים אלה.

ניהול ותפעול המערכות: בעל מאגר מידע יקפיד על ניהול ותפעול תקין של מערכות המאגר, ויפריד, בהיקף ובמידה הסבירים האפשריים, בין מערכות המאגר אשר ניתן לגשת מהן למידע, לבין מערכות מחשוב אחרות המשמשות את בעל המאגר.

אבטחת תקשורת: בעל מאגר מידע לא יחבר את מערכות המאגר לרשת האינטרנט או לרשת ציבורית אחרת, בלא התקנת אמצעי הגנה מתאימים מפני חדירה לא מורשית או מפני תוכנות המסוגלות לגרום נזק או שיבוש למחשב או לחומר מחשב. העברת מידע ממאגר המידע, ברשת ציבורית או באינטרנט, תיעשה תוך שימוש בשיטות הצפנה מקובלות. במאגר מידע שניתן לגשת אליו מרחוק, באמצעות רשת האינטרנט או רשת ציבורית אחרת, ייעשה שימוש באמצעים שמטרתם לזהות את המתקשר והמאמתים את הרשאתו לביצוע הפעילות מרחוק ואת היקפה

מיקור חוץ: בעל מאגר המתקשר עם גורם חיצוני לצורך קבלת שירות, הכרוך במתן גישה למאגר המידע יחויב לבחון את סיכוני אבטחת המידע ולהתקשר עימו בהסכם ובו יכללו הוראות הקבועות בתקנות.

ביקורות תקופתיות – במאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה, בעל המאגר אחראי לכך שתיערך, אחת ל-24 חודשים לפחות, ביקורת פנימית או חיצונית, על ידי גורם בעל הכשרה מתאימה לביקורת בנושא אבטחת מידע שאינו ממונה האבטחה של המאגר, כדי לוודא את עמידתו בהוראות תקנות אלה.

שמירת נתוני אבטחה: בעל מאגר מידע ישמור חלק מן הנתונים הנצברים במסגרת יישום הוראות תקנות מסוימות באופן מאובטח למשך 24 חודשים.

גיבוי ושחזור נתוני אבטחה: במאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית או הגבוהה, בעל המאגר יגבה את נתוני האבטחה, באופן שיבטיח שיהיה ניתן, בכל עת, לשחזר את הנתונים האמורים למצבם המקורי.

תחולה על "מנהל המאגר" – החובות החלות בתקנות על בעל מאגר מידע, יחולו גם על מנהל המאגר, ולמעט חובות מסוימים – הן יחולו גם על מחזיק המאגר, בשינויים המחויבים ולפי העניין.

"מאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הבינונית" הינו מאגר מידע שמטרתו העיקרית היא איסוף מידע לצורך מסירתו לאחר כדרך עיסוק, לרבות שירותי דיוור ישיר, מאגר מידע שבעליו הוא גוף ציבורי או מאגר מידע הכולל מידע רגיש על אדם (בין היתר מידע על צנעת חייו האישיים של אדם, מידע רפואי או מידע על מצבו הנפשי של אדם, מידע גנטי, מידע על אודות דעותיו הפוליטיות או אמונותיו הדתיות של אדם, על עברו הפלילי של אדם, מצבו הכלכלי וכיו"ב.

"מאגר מידע שחלה עליו רמת האבטחה הגבוהה": (א) מאגר מידע, לרבות מאגר של גוף ציבורי, שמטרתו לאסוף מידע לצורך מסירתו לאחר ויש בו מידע אודות 100,000 אנשים ומעלה או שמספר מורשי הגישה למידע עולה על 100; (ב) מאגר המכיל מידע רגיש אודות 100,000 אנשים ומעלה או שמספר מורשי הגישה למידע בו עולה על 100.

 

 

 

ועדת הכספים אישרה את נוסח התקנות להסדרת תחום מימון ההמונים בישראל, 20 במרץ 2017

בהמשך לעדכון ביחס לחקיקת החוק המאפשר מימון המונים, ולעדכון הנוסף בדבר היעדר תוקפו עד להתקנת תקנות, הרינו לעדכן כי ביום 20.3.2017 אישרה ועדת הכספים של הכנסת את נוסח התקנות הנדרשות. בהודעה שהוציאה הועדה נרשם כי התקנות "מסדירות אפיק חדש יחסית לגיוס הון מהציבור, שהחל להתקיים בעולם החל משנות ה- 90' והתרחב מאוד עם התחזקות האינטרנט. מדובר בגיוס ובמימון המונים, היינו גיוס הון מהציבור הרחב לצורך מטרות מסוימות, בין השאר ע"י חברות היי-טק צעירות שעקב עלויות יקרות של הנפקה בבורסה, בוחרות לפנות ישירות לציבור הרחב לגיוס הון לצורך פעילותן ולאחר-מכן הציבור ייהנה אף הוא מהרווחים, במידה שיהיו כאלה. התקנות קובעות הסדרה של התחום ובין השאר, מסדירות את פעילותו של גורם המכונה 'רכז הצעה', שמתווך בין החברה/היזמים, שמציעים את ניירות הערך שלהם, לבין הציבור הרחב."

מה דינה של הגנת אי דילול אחזקות בהסכם מייסדים שלא אושרה על ידי החברה?

לעיתים מתקשרים מייסדי חברה, טרם הקמתה, בהסכם מייסדים. במקרים רבים מסדירים הסכמי המייסדים את סוגיית מימון החברה ודילול אפשרי באחזקות בעלי המניות עקב הצורך בהענקת מימון עתידי לחברה. בע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' אורנה מולר, פורסם ב"נבו" דן בית המשפט העליון בטיבה של הוראה בהסכם מייסדים ביחס למימון נוסף של החברה על ידי בעלי המניות, והאפשרות להגביל את דילול בעלי המניות עקב החלטות של החברה בדבר הצורך במימון נוסף על ידי בעלי המניות.

העובדות

ביום 21.4.2010 נכרת הסכם (להלן: "הסכם המייסדים") בין משפחת מולר לבין חברת האמה, על פיו תוקם חברה חדשה, בשם מוליתן תעשיות (2010) בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת מוליתן"), אשר תרכוש פעילות מסויימת. עוד נקבע בהסכם המייסדים כי 25% מהון המניות בחברת מוליתן יוקצו למשפחת מולר ויתר הון המניות, בשיעור 75%, יוקצה לחברת האמה. בנוסף, נקבע בהסכם המייסדים כי משפחת מולר תהיה זכאית למינוי דירקטור אחד מטעמה מתוך שלושה דירקטורים שיכהנו בדירקטוריון החברה. כן נקבע, כי משפחת מולר תשכיר לחברת מוליתן מקרקעין מסויימים,וכי חברת מוליתן תרכוש מחברה בשם "עופרטקס", במחירי עלות, מלאי מסויים.

סעיף 4.3 להסכם המייסדים, קבע כדלקמן:

"האמה תעמיד את ההון החוזר הדרוש להפעלת החברה בהתאם לצרכי החברה, לרבות התשלום לעופרטקס עבור המלאי, בדרך של העמדת בטוחות ו/או הלוואת בעלים, בתנאים שיוסכמו בין החברה להאמה. מובהר כי לאיתן ו/או למשפחת מולר אין יכולת להעמיד מימון והיא לא תידרש לכך".

אולם, כבר בתחילת פעילותה נאלצה החברה להתמודד עם קשיים כלכליים. ביום 13.2.2014 נערכה אסיפה כללית של בעלי מניות, במסגרתה הוחלט כי בעלי המניות יזרימו כסף לחברה לשיפור ההון החוזר ו"לשיפור היחסים הפיננסיים". כמו כן, ביום 8.5.2014 התכנסה ישיבת דירקטוריון של חברת מוליתן בה הוחלט כי החברה תרכוש מכונת צביעה חדשה בסך 250,000 ש"ח, ולשם כך יידרשו בעלי המניות להשקיע בחברה את הסכום הנדרש על פי שיעור אחזקותיהם (הוחלט כי חברת האמה תשקיע סכום של 187,500 ש"ח וכי משפחת מולר תשקיע סכום של 62,500 ש"ח). כן נקבע, כי בתמורה להשקעת הבעלים, תקצה להם החברה מניות רגילות במחיר שייקבע בהערכת שווי שתקבל החברה מגורם בעל שם בתחום זה; וכי ככל שיסרב בעל מניות לבצע את ההשקעה, יהיה רשאי בעל המניות האחר לבצע את ההשקעה במקומו ולקבל את המניות שהיו מיועדות לו.

מולר הגישה תביעה בבקשה להורות כי החלטות האסיפה הכללית מיום 13.2.2014, והחלטות הדירקטוריון מיום 8.5.2014 "ובעיקר ההחלטה לחייב את בעלי המניות להעמיד מימון" בטלות, בטענה כי הן אינן עומדות בדרישות החוק וכי והן מקפחות את מולר. מולר טענה כי ההחלטה לחייב אותה להשקיע כספים בחברת מוליתן, שאם לא תעשה כן ידולל שיעור אחזקותיה במניות החברה, סותרת את האמור בסעיף 4.3 להסכם המייסדים. על כן, עתרה מולר לבית המשפט המחוזי להורות על הסרתן של הפעולות המקפחות וכן למתן הוראות הנדרשות לשם ניהולה ההוגן והתקין של החברה.

מנגד, טענה חברת האמה כי החסינות שהוענקה למשפחת מולר מחובת השקעת כספים בחברת מוליתן, כאמור בסעיף 4.3 להסכם המייסדים, חלה, בשעתו, על השקעת כספים הנדרשת להון חוזר להפעלת החברה, להבדיל מהשקעה הדרושה לרכישת ציוד. עוד נטען, כי מן הדין שתוקפה של החסינות יוגבל לפרק זמן קצר הסמוך לתחילת פעילותה של חברת מוליתן. לעניין זה נטען כי הדעת אינה סובלת מצב שבו רק בעל מניות אחד יהא חייב להשקיע כספים בחברה, ובעל מניות אחר יהא פטור מכך, ואחזקותיו לא ידוללו בשל הימנעותו מהשקעה בחברה. בנוסף, חברת האמה כפרה בטענותיה של מולר בכל הנוגע לניהול לא הוגן ובלתי תקין של החברה

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת מולר נגד האפשרות לדלל את אחזקותיה בחברה, וקבע כי החלטת הדירקטוריון מיום 8.5.2014 בדבר השקעת כספים מצד בעלי המניות כנגד הקצאת מניות חדשות, עומדת בסתירה גמורה להוראות ההסכם המייסדים שבין הצדדים, היות שמשמעותה היא כפייתה של מולר להשקיע כספים בחברת מוליתן, שאם לא כן אחזקותיה תדוללנה. בתוך כך דחה בית המשפט את טענותיה של חברת האמה בנדון. נקבע כי האמור בסיפא של סעיף 4.3 להסכם המייסדים משחרר את מולר מחובת השקעת כספים בחברה, תהא מטרת ההשקעה אשר תהא, וכי לוּ רצו הצדדים להסכם לסייגה בסייגים, חזקה עליהם שהיו מציינים זאת במפורש. כן נדחתה טענת חברת האמה כי הכוונה בסעיף 4.3 להסכם המייסדים הייתה לפטור את מולר מחובת השקעה רק בתקופה הראשונה להפעלתה של החברה. בית המשפט קבע כי פרשנות שכזו אינה מעוגנת בלשון הסעיף והיא מנוגדת לכוונת הצדדים בעת כריתת הסכם המייסדים. לבית המשפט המחוזי דחה את יתר טענותיה של מולר בדבר קיפוחה ופגמים בהתנהלות האמה.

פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור (מפי כב' הש' דנציגר)

בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של "האמה" בכל הנוגע לפרשנות סעיף 4.3 להסכם המייסדים ולמשמעות שיוחסה לסעיף זה. כמו כןף, דחה את ערעורה של מולר בכל הנוגע לקביעותיו כי לא הוכח קיפוחה של מולר כבעלת מניות מיעוט בחברה. במסגרת פסק הדין הרחיב כב' הש' דנציגר ביחס למסגרת הנורמטיבית הנוגעת למימונה של חברה, תמורת הקצאת מניות ודילול בעלי מניות קיימים. נקבע, כי מבחינה כלכלית, ההנחה היא שערכן של סך המניות שנותרות בידיו של בעל המניות ששיעור אחזקותיו דולל, אינו "שווה" פחות, שהרי הזרמת ההון מעלה את שוויה של החברה ובהתאם את שוויין של כל האחזקות בה. בסופו של יום, תכליתו של גיוס ההון לשרת את האינטרסים של החברה ולפעול לטובתה (זאת להבדיל מדילול אותו נהוג לכנות "דילול בערך המניות", העלול להתרחש כאשר החברה מגייסת הון כנגד הקצאת מניות בשווי חברה נמוך מהשווי שבו הוערכה בסבב גיוס הון מוקדם יותר, אשר במקרים מסוימים עשוי היה להיחשב בעבר לעושק המיעוט וכיום לקיפוח בעלי מניות המיעוט, וכן להתנהלות העולה כדי הפרת חובת האמון של מנהלי החברה).

הקצאת מניות בחברה מוסדרת במספר סעיפים בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). סעיף 92(9) לחוק החברות קובע כי דירקטוריון החברה הוא האורגן המוסמך להנפיק מניות חדשות מתוך הון המניות הרשום של החברה לפי הוראות סעיף 288 לחוק. מכאן עולה כי ככלל, הנפקת מניות שאינה חורגת מתקרת הון המניות הרשום של החברה יכול שתבוצע על ידי הדירקטוריון, בלא שנדרש אישור האסיפה הכללית לכך. אולם ככל שעתודת הון המניות הרשום אינה מספקת בנסיבות העניין, ומתעורר הצורך להגדילה, הסמכות לעשות כן נתונה לאסיפה הכללית של החברה, כאמור בסעיף 57(6) לחוק החברות. מלבד הסמכות להגדיל את הון המניות הרשום של החברה, האסיפה הכללית רשאית ליטול לעצמה את הסמכות להנפיק מניות חדשות מתוך הון המניות הרשום, במסגרת הסמכות שמעניק לה סעיף 50(א) לחוק החברות ליטול סמכויות הנתונות לאורגן אחר בחברה, הכל בנוגע לנושא מסוים או לפרק זמן מסוים הנדרשים בנסיבות אותו עניין, ובלבד שתיקבע לכך הוראה בתקנון החברה.

זכאותו של בעל מניות בחברה פרטית להשתתף בהקצאות עתידיות מוסדרת בסעיף 290(א) לחוק החברות.

הגנה מפני דילול אחזקות

ככל שבעל מניות אינו מעוניין להוסיף ולהשקיע מהונו בחברה ובד בבד חפץ כי שיעור אחזקותיו בחברה לא ידולל, הוא יכול לדרוש שתעמוד לזכותו הגנה מפני דילול שיעור אחזקותיו במניות החברה (Dilution Protection). הגנה זו מגלמת הסכמה, לפיה גם לאחר אירוע גיוס הון כנגד הקצאה חדשה של מניות למשקיעים, בין אם מדובר בבעלי מניות קיימים או במשקיעים חדשים, לא ייפול שיעור אחזקותיו של בעל המניות הנהנה מן ההגנה משיעור אחזקותיו עובר לאירוע גיוס ההון הנ"ל, על אף שלא נטל חלק במימון החברה. במצב הדברים הרגיל, הסכמה זו יוצרת מנגנון על פיו לצד הקצאת המניות החדשה למשקיעים, מוקצית כמות מניות חדשות לבעל המניות הנהנה מן ההגנה בהתאם לקבוע בה, אשר תותיר את שיעור אחזקתו בחברה זהה לזה בו החזיק ערב אירוע גיוס ההון.

ישנן 4 דרכים לעגן הגנה זו:

  1. תקנון החברה: דרך המלך לעיגון הגנה מפני דילול בשיעור אחזקותיו של בעל מניות היא בתקנון החברה, אשר מקנה להגנה תוקף מירבי. עיגונה של הגנה זו בתקנון מבטיח כי בדרך כלל היא תחייב הן את החברה והן את בעלי מניותיה בהווה וכן את אלו המעוניינים לרכוש מניות ממניותיה בעתיד. תקנון החברה קובע את העקרונות המעצבים את התנהלותה ואת התנהלותם של בעלי מניותיה במימוש מעמדם כבעלי מניות. חוק החברות מעניק למתאגדים בחברה חופש חוזי לעצב את התקנון על פי ראות עיניהם, בפרט בנוגע לזכויות ולחובות של בעלי המניות בחברה, והכל בכפוף להוראות הקוגנטיות שבחוק. לאסיפה הכללית נתונה הסמכות לשנות את הוראות התקנון, אולם ניתן לשריין הוראה מהוראות התקנון באופן שיקשה על שינויה.
  2. חוזה שהחברה צד לו: הגנה מפני דילול שיעור אחזקות יכולה לחייב חברה, במקרים מסוימים, גם ללא עיגונה בתקנון. כך למשל היא יכולה לחייב חברה פרטית, שעה שהיא מעוגנת בחוזה שהחברה וכל בעלי מניותיה הם צד לו (בהתאם לסעיף 76 לחוק החברות).
  3. חוזה שהחברה אשררה: סעיף "אנטי דילול" (Anti-Dilution Clause) שמטרתו מניעת דילול שיעור אחזקותיו של בעל מניות בחברה, יכול להיכלל במסגרתם של הסכמי יזמים הנכרתים עוד בטרם התאגדה החברה. הסכמים אלו מבטאים הסכמות בסיסיות בין בעלי המניות שייסדו את החברה. סעיף המעגן הגנה מפני דילול אחזקות בהסכם מייסדים מבטא את רצונם של מייסדי החברה לשמור על שיעור מינימאלי של בעלות עתידית בהון המניות של החברה, גם לאחר אירוע גיוס הון הכרוך בהקצאת מניות נוספות מטעם החברה. עם הקמתה של החברה, ניתן להביא לאשרור ההגנה. משאישרה חברה בדיעבד הסכם מייסדים במסגרתו מעוגן סעיף הגנה מפני דילול בשיעור אחזקות, חלה עליה החובה לכבד את ההגנה הנ"ל. ככל שהחברה תשנה את תקנונה או תקבל החלטות בניגוד לחוזה החיצוני שאותו היא אישרה, היא עלולה להיחשב מפרת חוזה ולצד הניפר תקומנה הזכויות העומדות לו על פי דיני החוזים
  4. חוזה שהחברה אינה צד לו ולא אשררה אותו: יכול שסעיף הגנה מפני דילול שיעור אחזקות יעוגן בהסכמים שהחברה שבמניותיה עסקינן אינה צד להם. מצב זה יכול להתרחש בין אם מדובר בהסכמי מייסדים שקדמו להיווסדותה של החברה ובין אם עסקינן בהסכמים שבאו לאוויר העולם לאחר הקמתה, ועניינם בהענקת הגנה מפני דילול למשקיעי הון בחברה העומדים על קבלת הגנה זו כתנאי להשקעתם. המשותף לכל אחד מן המצבים הוא שקיים חוזה בין בעלי מניות בחברה, המכיל הגנה מפני דילול כאמור, אולם החברה אינה צד לו וכן לא אישרה אותו בדיעבד. ככלל, הגנה מפני דילול שיעור אחזקות לא תחייב חברה ככל שהיא אינה צד להסכם שבו היא מעוגנת. גם כאשר הסכמים אלו נערכים בין כל בעלי המניות המייסדים, החברה אינה כפופה להם ככל שהיא עצמה אינה צד לאותו הסכם וכן אינה הופכת להיות צד להסכם גם לאחר הקמתה מכוח אישורו על ידה. כפועל יוצא מכך, תניות חוזיות שכאלה אינן מחייבות את החברה. לא כל שכן אין באפשרותן להביא לביטול החלטות של מוסדות החברה שהתקבלו כדין. בעל מניות, הרואה עצמו נפגע מהחלטה של חברה המנוגדת לקבוע בחוזה שכרת עם בעל מניות אחר, אינו יכול, ככלל, על בסיס חוזה זה, לגרום לביטולה של ההחלטה שנתקבלה כדין על ידי האורגנים של החברה. כך גם לעניין הגנה מפני דילול המעוגנת בחוזה שנכרת בין כלל בעלי המניות שהחברה אינה צד לו ולא אישרה אותו. במצב דברים זה, עומדת לפני בעל המניות הרואה עצמו נפגע מדילול אחזקותיו, האפשרות להגיש תביעה בעילה חוזית נגד בעלי המניות האחרים – הצדדים הנוספים לאותו חוזה.

תוקפה של הגנה נגד דילול

הגנה מפני דילול בשיעור אחזקותיו של בעל מניות, המעוגנת בתקנון החברה או בחוזה בין בעלי מניות שהחברה היא צד לו, מחריגה את בעל המניות הנהנה ממנה מיתר בעלי המניות בחברה. היא מכפיפה את אופן הקצאת המניות בחברה כנגד השקעת הון בחברה בהתאם למנגנון הקבוע בה ומבטיחה לבעל המניות הנהנה מהגנה מפני דילול שאחזקותיו בחברה לא תדוללנה. זאת אף אם הוא נמנע מלהוסיף ולהשקיע בחברה ואף אם מדובר בהשקעת הון חיונית לטובת החברה וקידום מטרותיה ואשר בעלי רוב המניות חפצים בה. כפועל יוצא, הגנה זו משפיעה על יכולות תמרון הון המניות של אותה חברה וחלוקתו ובמקרים מסוימים היא אף עלולה להוות "אמצעי סחיטה" בידי בעל המניות הנהנה מהגנה מפני דילול ביחסיו מול החברה.

"אולם גם כוחה של זכות זו מוגבל. היא אינה יכולה לחתור תחת טובת החברה ותכליות דיני החברות. גם בכל הנוגע להגנה מפני דילול שיעור אחזקות, על בעלי המניות לפעול בהתאם לסטנדרט ההתנהגות הקבוע בסעיפים 192 ו-193 לחוק החברות: על כלל בעלי המניות לפעול בתום לב כלפי החברה; ועל בעלי השליטה וכן על בעלי כוח ההכרעה לפעול בהגינות כלפי החברה. מהוראות סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות נלמד "שמכלול בעלי המניות כפופים לחובות הדדיות, כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים, בדרגות שונות, בהתאם למידת כוחם להשפיע על קבלת ההחלטות בחברה…" [ראו: חביב-סגל, עמוד 637]. לצד הכוח נלווית אחריות – האחריות כלפי החברה. ככל שגדל כוחו של בעל המניות להשפיע על גורלה של החברה – כך גְדלה אחריותו להשתמש בכוח זה למען קידום טובתה של החברה [להרחבה בעניין המושג "טובת החברה", ראו: יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי 125-121 (מהדורה שנייה, 2011)]. חובת ההגינות שבסעיף 193(א)(2) לחוק החברות יכולה לחול גם על בעל מניות מיעוט המשריין לעצמו זכות וטו בצורה כזו או אחרת, העשוי בנסיבות אותו עניין להיתפס כ"בעל הכרעה", ומשכך להיות כפוף לחובת ההגינות [ראו: חביב-סגל, עמודים 208, 213; גרוס, עמוד 324; בהט, כרך ב, עמודים 695-692]."

האם במקרה הנדון החלטות החברה בטלות?

במישור דיני החברות:

לאחר שהתווה את המסגרת הנורמטיבית ביחס לסעיפי הגנה נגד דילול, ממשיך בית המשפט העליון והופך את החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי החלטות האסיפה הכללית מיום 13.2.2014 והחלטות הדירקטוריון מיום 8.5.2014 דינן להתבטל משום שהן סותרות את סעיף 4.3 להסכם המייסדים. לדידו: "חברת מוליתן אינה צד להסכם המייסדים. החברה אף לא אישרה הסכם זה. יתר על כן, לא מולר ולא חברת האמה טרחו לעגן את סעיף 4.3 להסכם המייסדים בתקנון החברה. תוקפו של סעיף זה, כמו גם תוקפם של יתר סעיפי הסכם המייסדים, יפה במסגרת מערכת היחסים החוזית שבין מולר לבין חברת האמה. הוא אינו מחייב את חברת מוליתן. משכך, ברי כי אין בכוחו של ההסכם להביא לבטלות החלטות החברה. לשיטתי, קביעתו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי אין תוקף להחלטת הדירקטוריון מיום 8.5.2014 אינה יכולה להיוותר על כנה.בהתחשב בעובדה שחברת מוליתן אינה צד להסכם והיא לא אישרה אותו, ומשלא עוגנה הוראת סעיף 4.3 להסכם המייסדים בתקנון החברה, אין היא מחייבת את החברה ואין בכוחה להביא לבטלות החלטותיה או פעולותיה. ככל שישנה הפרה של סעיף מסעיפי הסכם המייסדים על ידי חברת האמה, הפרה זו יכולה להקים עילת תביעה חוזית במערכת היחסים המשפטית שבין חברת האמה לבין מולר, אך לא במערכת היחסים המשפטית שבין מולר לבין חברת מוליתן."

במישור דיני החוזים: גם כאן קובע בית המשפט העליון כי סעיף 4.3, אפילו נפרשו כמעניק הגנה מפני דילול, הרי שזו אינה יכולה לחול ולהשתרע ללא הגבלה בזמן. "יש לתחום בזמן את היקפה של הגנה זו. אני סבור כי פרשנות לפיה ניתנה למולר הגנה נגד דילול שאינה מוגבלת בזמן אינה סבירה ואינה משקפת את כוונת הצדדים ערב כריתת הסכם המייסדים. פרשנות לפיה מולר קיבלה הגנה תמידית מפני דילול אף אינה עולה בקנה אחד עם טובת החברה, שאותה על בעלי המניות לראות לנגד עיניהם בפעולותיהם. לדעתי, סביר יותר, כי כוונת הצדדים בעת כריתת הסכם המייסדים הייתה לתחם את ההגנה לתקופת העברת פעילות קבוצת החברות מחברת עופרטקס לחברת האמה."

פסק דינו של הש' סולברג

כב' הש' סולברג הסכים למסקנו של כב' הש' דנציגר, אולם סבר כי במצב בו מדובר בחברה פרטית, שבה הצדדים להסכם המייסדים הם בעלי המניות היחידים בחברה, ולמיטב הידיעה, אין בנמצא צדדים שלישיים העלולים להיפגע מהגנה שתינתן למולר כנגד דילול המניות (ככל שזכות זו אכן קיימת), הרי ש"העדרו של אישור מפורש להסכם המייסדים, אינו גורע מתוקפו המשפטי המחייב כלפי החברה. זאת, כל עוד לא חל שינוי במבנה הבעלות (ועל כן לא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה), וכל עוד אין בדברים כדי לחתור תחת טובת החברה ותכליות דיני החברות." אולם, גם הוא סבר כי פרשנותו של סעיף 4.3, במישור דיני החוזים, עומדת על תילה: "האמור אין כדי לגרוע או לשנות ממסקנתו של חברי. מקובלת עלי גישתו בכל הנוגע למישור דיני החוזים. אכן, אף כי הסכם המייסדים הוא בעל תוקף משפטי כלפי החברה בנסיבות העניין, הרי שאין בסעיף 4.3 להסכם המייסדים כדי להעניק למולר הגנה מפני דילול שיעור אחזקותיה בעת הזו, יהא תוקפו המשפטי אשר יהא."

מסקנות מן האמור לעיל

בית המשפט מעניק תוקף להגנה מפני דילול של בעל מניות מסויים, כל עוד אושרה על ידי החברה במסגרת תקנונה או בהסכם שהינה צד לו או אושרר על ידה. קרי, אם קיימת הוראה כזו בהסכם מייסדים, שומה על החברה לאשררה ולהסכים לה במסגרת תקנונה או בהחלטה של בעלי המניות כדין (בכתב פה אחד או באסיפה כללית שכונסה כדין). קיימת מחלוקת אם במצב עניינים בו אין בעלי מניות אחרים בחברה, אז די בהסכם המייסדים כדי לעגן הגנה זו, והיעדר אישורה על ידי החברה אינו גורע מתוקפה. אולם, גם כאן, ראוי להקפיד על ניסוחה של ההגנה מפני הדילול כך שתבטיח הגנה מפני סיטואציות עתידיות, ושלא תתפרש כהגנה רגעית או זמנית.

 

עורך דין אחראי לנזקי הצד שכנגד בגין מצג שווא שהעניק לו ואשר הביא להתקשרותו בעסקה

פעמים רבות עולה בפסיקה השאלה מה הסעד לו זכאי צד, אשר התקשר בהסכם עקב מצגי שווא של הצד שכנגד. גם אנו עסקנו בכך מספר פעמים: אחריותו של יזם בגין מצגי שווא של חברההאחריות האישית של מנהל בקרן השקעות להפסדיה ו-זכאות צד להסכם שהוטעה לפיצוי מוסכם או אובדן רווח. ומה דינו של צד אשר הוטעה להתקשר בעסקה עקב מצגי השווא של בא כוח הצד שכנגד? בכךך עסק ע״א 3496/13 פלדום פיינגולד מתכות נ' עו״ד ארנון גיצלטר ואח', פורסם ב"נבו" אשר קבע כי מצג שווא שהעניק עורך דין לצד שכנגד, לפיו בטוחה שהועמדה לשם פרעון ההלוואה שניתנה על ידי הצד שכנגד הינה נקייה מכל שעבוד קודם, הביא את הצד שכנגד להתקשר בהסכם ההלוואה ולפיכך אחראי עורך הדין בגין הנזקים שנגרמו עקב כך.

פסק הדין עסק בהלוואות שנטל מר אלי רייפמן (להלן: "רייפמן") (אשר היה מן המייסדים של חברה בשם ״Emblaze״ (להלן: "אמבלייז"), אשר עו״ד ארנון גיצלטר (המשיב והמערער שכנגד, להלן: "עו״ד גיצלטר") שימש כאחד מיועציה המשפטיים מיום הקמתה) בסך של 775,000 דולר מהשותפות המוגבלת ״פלדום פיינגולד מתכות״ (היא המערערת והמשיבה 1 בערעור שכנגד, להלן: "פלדום"). הקשר בין רייפמן לבין פלדום נוצר בחודש יוני 2008 בתיווכו של צד שלישי שארגן פגישה בין הצדדים. במהלך הפגישה הציג רייפמן את מתווה עסקת ההלוואה. לאחר הסכמת פלדום למתווה, שלח עו״ד גיצלטר לפלדום ביום 7.2008 נוסח סופי של ההסכם (להלן: "הסכם ההלוואה"). על-פי הסכם ההלוואה, המלווה היא פלדום, הלווה היא חברה שהוקמה על-ידי עו״ד גיצלטר לצורך התקשרויותיו של רייפמן בהסכמי הלוואות שונים (להלן: "אינוויקטה"), ורייפמן ערב להתחייבותה של אינוויקטה. בהסכם ההלוואה נקבע, כי פלדום תלווה לאינוויקטה סכום של 775,000 דולר, ולאחר חודש תשיב אינוויקטה לפלדום סכום של 975,000 דולר (סכום הקרן בצירוף 200,000 דולר ריבית).

בנוסף, רייפמן התחייב בהסכם ההלוואה לשעבד לטובת פלדום, כבטוחה, את מניותיו בחברה בשם נוקוטומי (Nokotomi), שהחזיקה בעקיפין במניות של חברה פולנית העוסקת בתחום הפלדה, וששווי מניותיה באותה עת היה גבוה ביותר ועלה על סכום ההלוואה (להלן: "הזכויות בחברה הפולנית"). עוד במסגרת ההסכם, הורה רייפמן לעו״ד גיצלטר, ששימש כנאמן על הזכויות בחברה הפולנית, לבצע רישום של השעבוד לטובת פלדום, וכן הורה כי במקרה של מכירת הזכויות בחברה הפולנית, יש להקדים ולשלם מתוך התמורה את הסכום המגיע לפלדום על-פי הסכם ההלוואה. בנוסף, נקבע בהסכם ההלוואה כי במקרה של הפרת ההסכם מצדו של רייפמן, תקום לפלדום הזכות להודיע על ביטול ההסכם ולגבות כל סכום שמגיע לה על-ידי מימוש השעבוד על הזכויות בחברה הפולנית. על ההסכם חתומה אינוויקטה כלווה באמצעות עו״ד גיצלטר כבא כוחה; רייפמן כערב לאינוויקטה; ועו״ד גיצלטר, במסגרת תפקידו כנאמן על הזכויות בחברה הפולנית. יוער, כי פלדום טוענת כי נציגיה חתמו על ההסכם, אך לא נמצא בידיה עותק חתום על ידם.

ביום 2.7.2008 צורף כנספח להסכם מכתב מאת עו״ד גיצלטר (להלן: "מכתב האישור") שבו מבהיר עו״ד גיצלטר, כנאמן על זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית, כי זכאותו של רייפמן ניתנת לשעבוד, ובמקרה הצורך גם למימוש, וכן כי הזכויות נקיות וחופשיות מכל התחייבות.

דא עקא, ייאמר כבר עתה, כי בניגוד לנאמר במכתב האישור, היו הזכויות בחברה הפולנית משועבדות בעת כתיבת מכתב האישור למר צבי ויליגר (להלן: "ויליגר") בגין הלוואה שניתנה לרייפמן בסוף שנת 2007. לא זו אף זו, עו״ד גיצלטר בעצמו הוא שרשם את השעבוד לטובת ויליגר בלשכת רשם המשכונות, בהתאם להנחייתו של רייפמן. יוער, כי חרף הנחייתו של רייפמן, שניתנה במסגרת הסכם ההלוואה, עו״ד גיצלטר מעולם לא רשם שעבוד דומה לטובתה של פלדום, אף לא כשעבוד נוסף. בין לבין, העמידה פלדום הלוואות נוספות לרייפמן.

רייפמן לא הצליח לעמוד בהתחייבותו על-פי הסכם ההלוואה, למרות הארכות שניתנו לו. ביום 9.2008 שלח רייפמן מכתב לעו״ד גיצלטר ובו הנחייה לממש באופן מיידי את זכויותיו בחברה הפולנית. לאחר שליחת המכתב עדכן עו״ד גיצלטר את נציגי פלדום מעת לעת כי הוא משקיע מאמצים ניכרים למכירת הזכויות, אך בסופו של יום הזכויות לא נמכרו.

ביום 10.2008 שלח רייפמן לנציגי פלדום דואר אלקטרוני בו הוא מציע להעביר לבעלותם כבטוחה, חלף שתי דירות מגורים שהציע קודם לכן, 6,500,000 מניות של אמבלייז שבבעלותו, ששווין באותה עת עמד על כ-2,000,000 דולר. בהמשך לכך, שלח עו״ד גיצלטר לפלדום מכתב לפיו מניותיו של רייפמן באמבלייז נקיות וחופשיות לשעבוד והעברה (להלן: "מכתב האישור השני"). רייפמן אף חתם על שטר העברת מניות (להלן: "שטר העברת המניות"), עליו חתום עו״ד גיצלטר כנוטריון, והעבירו לפלדום. ואולם, חרף מהלכים אלה, פלדום מעולם לא קיבלה לרשותה מניות של אמבלייז.

בחודש דצמבר 2008 נפתח נגד רייפמן, נוכח מצבו הכלכלי הקשה וחובותיו הרבים, הליך פשיטת רגל וביום 25.3.2009 ניתן נגד רייפמן צו כינוס נכסים, ומונה לו מנהל מיוחד.

לאחר הדברים האלה, הגישה פלדום ביום 5.2009 תביעת חוב נגד רייפמן לבית משפט של פשיטת הרגל על סך של 4,513,347 ש״ח, וביום 30.6.2009 הגישה תביעה נגד עו״ד גיצלטר לבית משפט קמא. בתביעה שהוגשה, טענה פלדום כי עו״ד גיצלטר הציג בפניה מצג שווא, לפיו זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית נקיות מכל שעבוד, בעוד שבפועל היו הזכויות משועבדות במלואן לויליגר. על-פי פלדום, מצג השווא מנע ממנה לדעת כי בשל השעבוד לויליגר, לא ניתן לרשום שעבוד לזכותה על אותן זכויות, ולא ניתן להעמיד את זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית למכירה לצורך פירעון ההלוואה במקרה הצורך. פלדום מוסיפה, כי הסתמכה על מצג השווא, וכי בהעדר הבטוחה לא הייתה מסכימה להעמיד לרייפמן את ההלוואה. משכך, עתרה פלדום לחייב את עו״ד גיצלטר בסכום הקרן והריבית שהייתה אמורה לקבל במסגרת הסכם ההלוואה הראשונה בסך של 957,000 דולר.

עוד נטען בכתב התביעה, כי עו״ד גיצלטר התרשל בכך שלא מילא את הוראתו של רייפמן להעביר מניות של אמבלייז לרשותה של פלדום. לאחר שבמהלך ההליך שבפני בית משפט קמא הובהר כי שטר העברת המניות נועד להעברת אופציות ולא מניות, טענה פלדום, בנוסף, כי עו״ד גיצלטר התרשל כלפיה גם כאשר יצר מצג שווא, לפיו מניותיה של אמבלייז יעברו לפלדום, ולא רק אופציות לרכישת מניות, ולא הבהיר לה כי עליה לממש את האופציות טרם שתוכל להעביר את המניות על שמה. לפי פלדום, מצג השווא נוצר באמצעות מכתב האישור השני, ובאמצעות שטר העברת המניות עליו חתום עו״ד גיצלטר כנוטריון, מהם לא ניתן ללמוד על טיבה האמיתי של ההעברה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בית משפט המחוזי דחה את טענתו של עו״ד גיצלטר כי הסכם ההלוואה לא נחתם, וקבע כי הצדדים פעלו לפי המתווה המוסכם בהסכם ההלוואה. נדחתה גם טענתו של עו״ד גיצלטר לפיה ההלוואה הוחזרה לפלדום במלואה. בית המשפט קבע כי הטענה לפיה שולמו 360,000 ש"ח נוספים שהועברו באמצעות נהגו של רייפמן אינה מבוססת; וכי גם הטענה לפיה פלדום יכולה הייתה להיפרע מתוך כספי פיקדון שהוחזקו על-ידי נאמן התגלתה כטענה בעלמא.

בית משפט קמא קבע, כי על אף שהמשא והמתן לקראת ההתקשרות בהסכם ההלוואה התנהל במישירין על-ידי הצדדים, ללא מעורבות עורכי דין מטעמם, חב עו״ד גיצלטר חובת זהירות לפלדום נוכח תפקידו המרכזי במצגים שהוצגו לה באשר לטיבן של הבטוחות השונות – החל במכתב האישור שצורף להסכם ההלוואה, בו הצהיר עו״ד גיצלטר כי זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית נקיות משעבוד, וכלה במכתב האישור השני, שבו הצהיר עו״ד גיצלטר כי ברשותו של רייפמן מניות של אמבלייז הניתנות להעברה. אולם, על אף שמצא כי קמה לעו״ד גיצלטר חובת זהירות כלפי פלדום, וכן כי עו״ד גיצלטר הפר את חובתו, קבע בית משפט המחוזי כי אין לקבל את תביעתה של פלדום, מאחר ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא שיצר עו״ד גיצלטר לבין העדר היכולת להיפרע מהבטוחה – זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית – כיוון שלא הוכח כי אלמלא מצג השווא של עו״ד גיצלטר, היה בכוחה של פלדום להיפרע מהבטוחה. בנוסף, נקבע כי מאחר שהנזק נגרם כתוצאה מקריסתו הכלכלית של רייפמן, הרי שאי רישום השעבוד אינו משנה מן התוצאה לפיה לא מתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין הנזק הנטען. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידי פלדום להראות כי אלמלא המצג המטעה שהציג לה עו״ד גיצלטר, לפיו פלדום תקבל לבעלותה מניות של אמבלייז, היה באפשרותה להשיג בעלות על אותן מניות.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון (מפי הש' זילברטל) הפך את ההכרעה של בית המשפט המחוזי הוא קבע כי מקובלת עליו קביעתו של בית משפט קמא בדבר חובת הזהירות שקמה לעו״ד גיצלטר כלפי פלדום וקביעתו כי עו״ד גיצלטר הפר חובה זו. לשיטתו, עו״ד גיצלטר הציג במכתב האישור הראשון מצג שווא לפיו הזכויות בחברה הפולנית נקיות משעבוד, בעוד בפועל היו זכויות אלה משועבדות לטובת ויליגר. מצג השווא מנע מפלדום לא רק את עצם הידיעה כי קיים שעבוד קודם, אלא גם את האפשרות לבחון את ההשלכות של השעבוד לטובת ויליגר, ולהעריך את הנפקויות הנובעת מהשעבוד הקודם בזמן.

ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי בין מצג השווא לבין הנזק קבע בית המשפט העליון כי אחריות בגין מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות תקום כאשר התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר, ועקב כך נגרם לו נזק.  ליסוד הקשר הסיבתי שבין מצג השווא לביןן הנזק שני היבטים: עובדתי ומשפטי. קשר סיבתי עובדתי משמעו כי מצג השווא הוא ״סיבה בלעדיה אין״ לנזק שנוצר לניזוק, ואלמלא המצגג  הרשלני הנזק היה נמנע.

בהיבט המשפטי, על הנזק להיות קשור סיבתית למצג השווא על-פי המבחנים המשפטיים שנקבעו בפסיקה: מבחן הצפיות; מבחן הסיכון; ומבחן השכל הישר. עניינו של המבחן הראשון, הוא מבחן הצפיות, בשאלה האם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות כי התרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. אם בהשתלשלות העניינים התערב גורם זר, ייבחן האם התערבותו של הגורם הזר הייתה בגדר הצפיות הסבירה או שמא התערבותו של אותו גורם זר ניתקה את הקשר הסיבתי.

בית המשפט העליון אישרר את קביעתו של בית המשפט קמא, כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין נזקיה של פלדום, וכי לא מצגי השווא של עו״ד גיצלטר הם שמנעו מפלדום להיפרע מרייפמן. הקושי שנוצר במימוש זכויותיו של רייפמן בחברה הפולנית מנתק את הקשר הסיבתי בין מצג השווא שנוצר במכתב האישור לבין העדר היכולת של פלדום להיפרע מהבטוחה שהובטחה לה במסגרת הסכם ההלוואה. כמו כן, קיבל בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט קמא כי לא התקיים קשר סיבתי בין התנהגותו הרשלנית של עו״ד גיצלטר לאחר העברת כספי ההלוואה, הכוללת את מצג השווא לגבי מניות חברת אמבלייז כפי שתואר לעיל, לבין העדר האפשרות לקבל את הכספים אשר הובטחו לה. בית משפט קמא קבע כי התחמקותו של רייפמן ממימוש הבטוחות שנתן בידיה של פלדום מנתקת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין העדר יכולת לפרוע את ההלוואה, ובית המשפט העליון אישרר קביעה זו.

אולם, ביחס לשאלה בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין מצגי השווא שיצר עו״ד גיצלטר לבין הנזק שנגרם לפלדום עקב אי העמידה של רייפמן בהסכם ההלוואה. קיבל בית המשפט העליון את טענתה של פלדום כי לפחות חלקו של הנזק, קרי, הנזק שנגרם מאובדן קרן ההלוואה, היה נמנע אילו פלדום לא הייתה נקשרת בעסקת ההלוואה מלכתחילה: "על-כן, בצד הבחינה שקיים בית משפט קמא, שהתמקדה בקשר הסיבתי בין מצגי השווא של עו״ד גיצלטר לבין החוליה האחרונה בשרשרת האירועים, שהובילה להפסד כספי ההלוואה (אי החזרת ההלוואה ואי תשלום הריבית על-ידי רייפמן), נראה שיש מקום לבדוק גם את הקשר הסיבתי לחולייה הראשונה בשרשרת האירועים, ולבחון במקרה דנא קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא שהציג עו״ד גיצלטר לבין עצם היקשרותה של פלדום בהסכם ההלוואה. אם פלדום תעמוד בנטל להוכיח, כי כלל לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אלמלא מצגי השווא, יהיה ניתן לקבוע כי מתקיים רכיב הקשר הסיבתי העובדתי בין התרשלותו של עו״ד גיצלטר לבין הנזק של אובדן קרן ההלוואה שנגרם לפלדום" (ההדגשה הוספה, הח"מ).

פלדום טענה כי לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אילו ידעה על קיומו של שעבוד קודם בזמן, ועל נפקויות השעבוד לויליגר, ובהן המגבלה על רישום שעבוד נוסף לטובתה, והקושי לממש את השעבוד שהובטח לה כל עוד השעבוד לטובתו של ויליגר רובץ על הזכויות המשמשות כבטוחה. אל מול הגרסה שהציגה פלדום, לא נמסרה מפיו של עו״ד גיצלטר בבית משפט קמא גרסה המציגה תמונה אחרת, ולא נטען כי פלדום היו נקשרים בהסכם ההלוואה גם אם היו יודעים כי קיים שעבוד קודם על הבטוחה שניתנת להם: "ניתן, בנוסף, לעמוד על הגיונם של הדברים – קיומו של שעבוד קודם על הבטוחה שנועדה להבטחת החזר ההלוואה הוא שינוי משמעותי בתנאי הסכם ההלוואה, גם אם שווי הבטוחה גבוה בצורה ניכרת מסכום ההלוואה. שעבוד קודם בזמן עלול ליצור קשיים טכניים ומשפטיים לא רק בעת רישום הבטוחה אלא – וזה העיקר – גם בעת מימוש הבטוחה. בנוסף, במקרה דוגמת המקרה דנא, שבו הנכס ששימש כבטוחה הוא זכויות במניות, גובר החשש שתנודתיות בשווי ערך המניות תוביל בסופו של יום לתחרות בין בעל השעבוד הראשון בזמן לבין בעל השעבוד הנוסף. לרקע האמור, המסקנה היא שפלדום לא הייתה נקשרת בהסכם ההלוואה אלמלא המצג, ועל כן מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין מצג השווא הרשלני לבין עצם ההתקשרות בהסכם ההלוואה." באשר לקשר הסיבתי המשפטי קבע בית המשפט העליון: "הצפיות הנדרשת במסגרת מבחן הצפיות היא לגבי עצם ההתקשרות בהסכם, ואין צורך להוכיח כי אי החזר ההלוואה היה צפוי בעת שנוצר מצג השווא הרשלני וקשור בו בקשר סיבתי. בענייננו, עורך דין סביר היה יכול וצריך לצפות כי מצג השווא, לפיו הבטוחה נקייה מכל שעבוד קודם, יביא את פלדום להתקשר בהסכם ההלוואה, וכי פלדום עשויה הייתה שלא להתקשר בהסכם (או למצער להימנע מלהמשיך לפעול לפי המתווה שנקבע בהסכם) אילו ידעה על קיומו של השעבוד הקודם. על כן מתקיים רכיב הקשר הסיבתי המשפטי. מסקנה דומהה  עולה גם ממבחן הסיכון וממבחן השכל הישר." (ההדגשה הוספה, הח"מ).

לפיכך קבע בית המשפט העליון כי יש להטיל על עו״ד גיצלטר את האחריות בגין נזקים שנגרמו לפלדום מעצם הכניסה להסכם ההלוואה (סך קרן ההלוואה של 775,000 דולר), וזאת על אף התמיהות שהעלה בית המשפט העליון נוכח התנהלותה של פלדום שבחרה להתנהל ללא ייעוץ משפטי, בתחום שאינו מוכר לה, ואף לא טרחה לוודא את רישום הבטוחה שהוענקה לה ברשם המשכונות.

מאידך, נמנע בית המשפט העליון מלהעניק לפלדום פיצוי בגין אובדן רווחיה (הריבית על ההלוואה) וקבע כי: "במקרה של מצג שווא רשלני, נקבע בפסיקה כי מבחן הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק מגן על אינטרס ההסתמכות של הניזוק, אך אינו מאפשר פיצוי בגין אובדן רווח שצפה הניזוק בהסתמך על מצג השווא… כדי להיות זכאית לפיצוי בגין הפסד הריבית המוסכמת, היה על פלדום להוכיח כי התרשלותו של עו״ד גיצלטר לאחר החתימה על הסכם ההלוואה היא שמנעה את קבלת מלוא הסכומים שהובטחו על-ידי רייפמן במסגרת אותו הסכם, ותשלום הריבית בתוכם. לשון אחרת – בעוד שבמקרה של אובדן כספי הקרן ניתן להטיל אחריות הן בשל רשלנות בשלב כריתת הסכם ההלוואה והן בשלב קיום ההסכם, הרי שבמקרה של אובדן כספי הריבית חובה על הצד הניזוק להראות התרשלות בשלב קיום ההסכם."

תזכיר חוק השותפויות, התשע"ז-2016

ביום 14.12.2016 פורסם תזכיר חוק השותפויות, התשע"ז-2016.  תזכיר החוק מציין כי הוא בא להחליף את פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה"), כאשר מטרתו הינה לענות על הצורך של שוק השותפויות הישראלי במודל חקיקה מודרני, יעיל ונוח. התזכיר אף נועד לגשר על פער מהותי שקיים בין דיני השותפויות בארץ לבין דיני השותפויות בעולם.

בדומה לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מרבית הוראות החוק הינן דיספוזיטיביות – שניתן להתנות עליהן- והוא מפרט ברירות מחדל לשותפויות (שנטען כי הן מתאימות לפעילות של שותפויות בעולם), אשר ניתנות להתניה ושינוי. התזכיר אף נועד לפטור מהוראות דיווח מיותרות לרשם השותפויות וכן מחובות פרסום וחשיפה ש"מצננות את התמריץ להקים שותפויות מוגבלות בישראל" לשיטת כותבי התזכיר.

לשיטת מנסחי התזכיר והחוק המוצע, המטרה היא קידום החקיקה בתחום השותפויות בישראל אל עבר העידן המודרני, שכיום מוסדר באמצעות פקודת השותפויות המנדטורית, המבוססת על חוק השותפויות האנגלי משנת 1890 וחוק השותפויות המוגבלות האנגלי משנת 1907, ואשר פורסמה בנוסח חדש בשנת 1975.

התזכיר כולל מספר הסדרים חשובים כגון:

הרחבת מודל האחריות המוגבלת הקיים בחברות (החברה בע"מ) גם לשותפויות, בדומה למדינות רבות שהכירו בחשיבות של שותפות בערבון מוגבל (limited liability partnership).

הפחתת הנטל הבירוקרטי והקלה על עשיית עסקים (doing business) – ההצעה מבקשת להביא להפחתת עלויות ניהול עסקי השותפות ולהפחתת הנטל הבירוקרטי הכרוך ברישום השותפות. בהקשר זה מוצעים שינויים משמעותיים בהליך הרישום והדיווח לרשם השותפויות. בין השאר מוצע:

  • לבטל את חובת הרישום של השותפות הכללית;
  • לבטל את דרישות האישור והפרסום של הסכם השותפות המוגבלת;
  • לבטל את חובות הפרסום ברשומות;
  • לבטל את ההוראות העונשיות ביחס להפרת חובת הרישום ולעבור למודל של אכיפה מנהלית.

עיצוב הסדרי הליבה על בסיס האוטונומיה של הרצון הפרטי – ההצעה כוללת מספר רב של שינויים בהסדרי הליבה – מערכת היחסים בין השותפים לבין עצמם ובינם לבין השותפות. העקרונות שעמדו בבסיס השינויים הם שמירה על האוטונומיה של הרצון הפרטי של השותפים ויצירת הסדרים יעילים והוגנים בין השותפים.

יצירת סביבה משפטית תומכת לקרנות השקעה (הון סיכון) בישראל, אשר נוהגות להתאגד כשותפויות. קרנות הון סיכון בישראל הן נדבך מרכזי בפיתוח ענף ההיי-טק. לכן עידודן יאפשר יצירת סביבה עסקית תומכת לחברות הזנק ולפיתוח המשק באופן כללי. ההצעה משמרת את המודל הבסיסי של השותפות המוגבלת. לפי מודל זה לשותפים הכלליים זכויות ניהול בלעדיות והשותפים המוגבלים הם משקיעים פסיביים בלבד.

ביטול ההגבלה על מספר השותפים וכשירות כפולה של השותפים – מוצע לבטל את ההגבלה ביחס למספר השותפים הכלליים בשותפות מוגבלת (20 שותפים). בנוסף, ההצעה מסדירה בפירוש את האפשרות של ה"כשירות הכפולה" של שותף בשותפות מוגבלת, היינו, שותף כללי יוכל להיות גם שותף מוגבל. ביטול שתי המגבלות האמורות יחסוך משותפים להקים חברות במיוחד לצורך עקיפה של מגבלות אלה.

הגמשת ההסדרים ביחס לאחריותם של השותפים לחובות השותפות. בפקודה נקבע שהשותפים הכלליים בשותפות מוגבלת אחראים באחריות בלתי מוגבלת לחובות השותפות. ההצעה מבקשת לנתק בין מעמדו של שותף בשותפות לבין אחריותו לחובותיה. מוצע לאפשר לשותף כללי בשותפות מוגבלת להגביל את אחריותו לחובות השותפות.