רעש

רעש הינו אחד המפגעים בעלי התפוצה הרחבה ביותר הגורם מטרד לאוכלוסיות רבות. מקורות הרעש הם רבים. מפעלים תעשייתים, עבודות בניה ושיפוץ, כלי רכב, אולמות שמחה, מכשירים להגברת קול, מערכות מיזוג וכו'.

מטרדי רעש פוגעים באיכות החיים וגורמים לעייפות, מחסור בשינה, ומתח. רעש אף עלול לגרום נזקים בריאותיים כגון פגיעה בשמיעה או כאבי ראש. רעש רב עלול לגרום, לעיתים, לירידה בערך נכס נדל"ן ובעקבות כך לפגיעה כלכלית.

החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, קובע כי הקמת רעש חזק או בלתי סביר הינו עבירה פלילית. בסעיף 2 נקבע, "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל  מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". רעש אף יכול להיחשב "מטרד ליחיד" או "מטרד לציבור" לפי פקודת הנזיקין. לפיכך עשוי הרעש להיחשב, כתלות בעוצמתו ובהיבטים נוספים, עוולה המקנה זכות להגשת תביעה נגד מחולל הרעש.

החובה להימנע ממטרדי רעש רחבה מאד. חובה זו עשויה לחול לא רק על גורם המפגע, אלא גם על מי שמפגע הרעש מגיע משטח הנמצא בפיקוחו או בשליטתו, עד כדי הטלת אחריות פלילית על אותו אדם.

בשל החשיבות במניעת רעש קיימים מספר קבצי תקנות המטילים הגבלות על הקמת רעש וקובעים סנקציות על מפירי השקט. בחלק מהתקנות אין צורך במדידת הרעש או קביעת עוצמתו, ודי בכך שפעולות מסוימות נעשו בשעות שהדבר אסור או בקרבה רבה לבתי מגורים. כך למשל, תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג  – 1992 מגבילות את השעות המותרות לביצוע עבודות תיקונים, שיפוצים ובניה בבנייני מגורים; השימוש במכונות ובציוד הנדסי לצורך עבודות חפירה, בניה או הריסה באזורי מגורים; אוסרות על השימוש בחזיזים ונפצים באזורי מגורים; וקובעות הגבלות רבות אחרות שתכליתן להגן על איכות חיי הפרט.

הוראות חשובות נוספות בעניין השמירה מפני מפגעי רעש ניתן למצוא בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן – 1990 ובתקנות למניעת
מפגעים (רעש בלתי סביר מציוד בנייה), התשל"ט-1979. לאזרח, או לקהילה, הסובלים ממפגעי רעש יש עילה בדין לחייב את הגורם המרעיש להפסיק את המטרד, ולעיתים אף להיפרע ממנו, ולצורך כך יש לנקוט בהליכים המתאימים