זכות העיון במסמכי מכרז וטענת החיסיון

במסגרת עתמ (י-ם) 336-10  BGS Desalination Ltd נ מדינת ישראל – משרד האוצר (פורסם ב"נבו"), דן בית המשפט לעניינים מנהליים בשאלת היקף זכות העיון במסמכי מכרז בעת שעולות טענות לחיסיון מסמכים.

לפי סעיף 21(ה)(1)(א) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 תימנע זכות העיון באותם חלקים של "ההחלטה או ההצעה אשר העיון בהם עלול לדעת ועדת המכרזים לחשוף סוד מסחרי או סוד מקצועי…".

בית המשפט סקר את ההצדקות שבבסיס זכות העיון וביניהן יכולת בקרה אפקטיבית על הליכי המכרז. כן הדגיש את הכלל בדבר זכות העיון הרחבה אשר הוצב בע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, (פ"ד מח(3), 749), אשר בעקבותיו תוקנו תקנות חובת המכרזים באופן שיש בו לשקף את ההלכה. הכלל, קבע בית המשפט, הוא זכות העיון, והחיסיון הוא החריג. 

לדידו של בית המשפט, ככל שהמדובר במסמך הנופל בכלל, אין על המבקש לעיין בו להוכיח טעם מיוחד אשר יצדיק את חשיפתו בפניו. ולפיכך, על הרוצה לטעון לחריג, לנמק זאת בנימוק של ממש, ולא בהנמקה סתמית: "על הטוען לסודיות מסחרית להיכבד ולהיכנס לפרטי פרטים, ולהצביע כיצד אותו מידע מקנה יתרון על פני המתחרים ומה שיעורו של אותו יתרון…. בית המשפט ישקול אם ראוי להשאיר מידע זה חסוי כאשר לנגד עיניו זכותו של מציע לקבל כל מידע הדרוש לו לבדיקת החלטתו של עורך המכרז" (ה"פ (ת"א) 200411/98 יעל תוכנה נ' מדינת ישראל). ממילא גם הכרעתה של ועדת המכרזים, שהיא בעלת הסמכות להכריע, טעונה שיקול דעת והנמקה של ממש. ומשהכריעה ועדת המכרזים בהחלטה מנומקת, כנדרש, כי המסמך המסוים חסוי, יהיה על המבקש לגלותו לנמק את בקשתו ולהצביע על טעם מיוחד, ולא יוכל עוד להיאחז בחובת הגילוי הכללית. עם זאת, חובת הגילוי הרחבה מכתיבה, מעצם מהותה, גישה מצמצמת להטלת החיסיון.